|
|
עמוד:267
התגלות המרחב הרוחש משמעויות פועלות , מזמינה ומאפשרת את הדינמיות והיופי הפורץ בכל הצורות , תנועות , חושים ורגשות , יצירה , אמנות , שיח ותרבות . ( 53 ) אמנות , חיכוך ו"קללת הסופיות" ושוב הפעמונים מצלצלים מקדם . פסנתר מנגן לו ברקע , והאופטיקה של האור על המים מייצרת משמעויות פועלות חדשות . הפואטיקה , הארוטיקה , המוסיקה והאמנות נשענות על החיכוך , על הזיווג עם המרחב ובו . מצב זה מייצר אצל היחיד תחושה של תמידיות ב"אני" היחידני , משך תמידי הקשור והנובע מתפיסת הרצף של ה"אני" העצמי במרחב כחלק פועם באינסוף ; אף על פי שה"אני" העצמי עדיין שזור בחוט השני של השבריריות , של העיוורון במרחב הרוחש , הירידה באנרגיית החיות , ההיפרדות המתרחשת באותה העת , ההתחלקות הבלתי נפסקת מרגע מצת החיות של תאינו , ההיפרדות מאהבותינו , מחוויותינו ומחלקי חיים . אפילו חפצים , בהיותם חלק משתתף במשך המרחב , מקיימים את הרצף , ובהסתלקותם , היחיד , כוליותו הפתוחה הרוחשת , חש את הנפילה אל פתחי תהום , קטיעת הפתילים של ציציות חיים ; חיים שנהפכו לזיכרון טהור הנבלע באינסוף . אותה אפיפניה הניבטת אל מול הפנים כזוהר , כטוב , כחיוב , כמעבר , יש לה גם פנים של שבריריות , דעיכה וארוזיה . הפואטיקה , הארוטיקה והאמנות נובעות מתוך האתיקה הרוחשת בין האני לאחר . מתרחש מפגש הרמוני בין ה"אני" הסובייקטיבי , הרוחש ופועל על גב פלטפורמה גנרית , מרכבת חיים , לבין "אני" אחר סובייקטיבי , הרוחש ופועל כמוני במרחב . הפערים הנפערים במפגש מתמלאים במראות טרנסצנדנטליים של
|
|