|
|
עמוד:245
שפה , תכונות אופי , שכל , משמעות פועלת , היסטוגרפיה ותכליתיות . מאפייני הפעילות בכל אחד מהמחוללים הם רבים והכרחיים לחיות הולמת , שהסבל בה הוא קטן יותר ומשך האושר יכול להיות רב יותר . הפלטפורמה הגנרית בהתחוללותה רגישה וחזקה בשמירת אנרגיית חיותה דרך מחולל הכרה טהורה , השומר על האיזון האנרגטי של המערכת כולה ( ההומיאוסטסיס , ( על כל מכלול הסייבר אונטולוגי חי שלה , כולל מאגרי הזיכרון על הקשריהם היחסיים . דווקא בגלל תפיסת הפיצול הזה בין הגוף לנפש דקארט "נתקע" בהכרת היות ה"אני" הרציף במוח , באיבר הזיכרון , להבדיל מהדרך שבה "המשנה הסדורה" וחיבור זה מתבוננים במציאות ובהתחוללותן של מערכות חיות . עד היום , אנו מתבוננים ומחפשים את ה"אני . " המדע , הביולוגים והפיזיקאים המתבוננים במוח , עדיין שואלים את השאלה "מה זה שם ? " בעוד שעל פי "תורת המחוללים , " ה"אני" היחידני הרציף הוא סך כל פעילויותיו , הפנימיות והחיצוניות , והשזירה הבלתי פוסקת ביניהן כמבואר לעיל . תופעת היותנו רוחשים במציאות האונטולוגיה כחלק מהמרחב אינה מצמצמת , מורידה ומפחיתה ביכולתו של האדם לחוות אושר עד עצב והנאה עד כאב , יכולתו לחיות , לחיות את אלה החיים , הקונקרטיים , ברצף פעילויות משתנות ; לחולל את הדרך ולהיות עם יותר חסד למרחב הרוחש ; להבין שהתרחשותנו היא חלק ממארג שלם של התחוללויות חיים ; שיש בנו הרבה מאוד מהזהה , המון זהה ; לתת את חירות הבחירה והחופש הנדרשים לסובייקטיביות הקיימת בכל אחד מאתנו , לחיות בצוותא , לחיות כיחיד , אינדיבידום בקהילה תומכת . מפגש החיכוך של האתיקה נמצא בתקשורת , בשיח , ביני לביני , בין הסובייקטיבי שבי לזהה שבי ביני לבין המרחב , באותה תקשורת שהיא " פנים אל אחר , " כמו שאומר לוינס , אשר מייצרת את השיח המאפשר מרחב מחיה הולם ; מרחב חיות אנרגטית של היחיד , השואף וכמהה לשלווה , לסביבה אוהבת , להיותו חלק פועל בקהילה . התפיסה הדואלית
|
|