|
|
עמוד:239
שאין הוא לבד בעולם , וכי ישנו דבר נוסף קיים . אני מסכים עם תוצאת התבוננותו של דקארט : ה"אני" היחידני הרציף יודע שאין "אני" לבדי בעולם ; מתוך הזהה שבינינו , ומתוך רצף הכרתי הסובייקטיבית , אני יודע שקיים אחר נוסף , רוחש במציאות , במרחב של ייחוד ואיחוד בריבוי , הרוחש משמעויות פועלות . המרחב הוא מרחב חי והמציאות האונטולוגיה ותופעותיה הינן טרנסצנדנטיות , כולל מחשבותי בפועל , סך כל פעילויותי . דקארט נצמד לתפיסה של סיבה תוצאה , ואומר "אין אני אלא דבר שחושב . " בעוד שאני אומר : "אין אני אלא היות הווה , רוחש ופועל בהיותי , במהותי - בסך כל פעילויותי . " המחשבה כאידיאה המחוללת עולם , הינה מושג ההולם מחשבה דואלית המשלבת את התיאולוגיה באונטולוגיה , בעוד שלתפיסתי , תופעת המחשבה בממשות היא התרחשות של התמרת מושגים גנריים שונים , כמו חומריות , תנועה , צורניות , תקשורת שפה , שכל וזיכרון , המסונכרנים לתפיסת מציאות רציפה והולמת . ושוב הפעמונים מצלצלים במשך קדום , מסמנים את השהייה את הקיים . המרחב רוחש צלצולי פעמונים , קרקורי ברווזים , דרורים ויונים , ואופטיקה השמש על המים המרצדים מחוללת נקודות נקודות , מישורים בוהקים , ממדים במרחב אור . דקארט חש , הוא נוגע ואומר : "אף על פי כן אי אפשר היה שתימצא בי האידאה של עצם אינסופי - בי , שאני מהות סופית - אלא אם זו הושמה בי על ידי עצם שהינו באמת ובתמים אינסופי . " מחר גיסא , הוא נוגע במרחב האימננטי , הוא רואה את האינסופיות , ומאידך גיסא , הוא נסוג אל עבר היותו כוליות סגורה , סולפיסיסטית , מוגבלת וסופית . בעוד שבתפיסת המציאות על פי עקרון המשמעויות הפועלות , היחיד 184 שם , עמי . 81 185 שם , עמי . 82
|
|