|
|
עמוד:225
הפנומנולוגיה של הפסיכולוגיה בהתבוננותי על הפנומנולוגיה של הפסיכולוגיה החל מפרויד ואילך , מבחינות רבות עזרה תפיסה פסיכופיסית זו של פענוח העצמי , ה"אני , " לעשרות רבות של מיליוני יחידי אדם לשוחח , לשוח על עצמם , עם עצמם , שיח בין פנים לאחר . השיח איפשר להם לאזן , ולו במעט , את תפיסת מציאותם במרחב . אך הפסיכולוגיה אינה מאפשרת או מבינה את תהליך ההתרחשות של הרצף היחידני , את מהותו הרוחשת של היחיד , כפי ש"תורת המחוללים" מבארת בהרחבה . הפסיכולוגיה הקלינית והפסיכיאטריה רואות את ה"אני" הרציף כסוג של אגו , תוך הפרדה בין נפש לגוף . דהיינו , גם ה"אני" הפנימי לשיטתם , איננו מוסבר על דרך היווצרותו והתרחשותו , אלא רק תופעותיו של ה"אני" מובחנות באופן אמפירי על פי עקרון הסיבתיות והשלמות . הפסיכולוגים והפסיכואנליטיקאים למיניהם , אכן עוזרים לפעמים בעצם פעולת השיח בין המרפא למתרפא , לשנות את תפיסת המשמעויות הפועלות בפועל , ולייצר הקלה למתרפא באופן של הרחבה , "עלייה" באנרגיית חיותו . אך טיעוניהם על סיבות הבעיה הנפשית ודרכי התרפאותה משוללות כל ראייה והבנה בהתרחשות המציאות והתחוללותו של ה"אני" היחידני הרציף . בנוסף לכך , הם מקבעים את השבר בין הפנים והאחר , בין תפיסת המציאות של המרפא לתפיסת המציאות על ידי היחיד המתרפא . הטיפול הפסיכולוגי עצמו מעגן את היחס בין ה"אני" וה"זר , " את ההפרדה , את ה"היררכיה , " את הסיבה במבט לאחור , הניסיון להבין בהווה את העבר , להבין את ההווה דרך הבנת העבר , להבין את העתיד דרך העבר ; כל זאת מבלי להבין את ההתרחשות ההווה , ההוויה , המציאות . השינוי הרדיקלי המוצג כאן הוא בתפיסת ההכרה את המציאות , שינוי חמור בפנומנולוגיה של האפיסטמולוגיה , שינוי בעקרון המנחה את
|
|