|
|
עמוד:213
היחיד , הסובייקטיבי , בהיותו סך כל פעילויותיו הסובייקטיביות , היא מפגש בין הזהה לבין ה"אני" היחידני , המשנה ומשתנה עם המרחב במשמעויות חדשות , משמעויות פועלות אחרות . לוינס תופס את האפיפניה כפועלת בכיוונים מסוימים ומעבר לממשות , בעוד שעל פי תפיסתי , היא מרחב אינסופי , ולא באופן המצומצם במישור של אובייקט סובייקט , למעלה למטה , מונה מכנה והיררכי . האפיפניה היא ממד טרנסצנדנטי של המציאות האונטולוגיה , של היש החי , של היש הפועל במרחב . הטרנסצנדנטיות רוחשת באונטולוגיה . לכן , המפגש הזה , בין "אני" והזהה או פנים ואחר , במסגרת המשמעויות הפועלות האפשריות , המפגש הזה הוא לא בהכרח שבר , או נובע מתוך מצת ראשיתי של "לא תרצח , " אלא מפגש של שיח , חיבור , זיווג של ייחוד ואיחוד בריבוי . ה"אני" היחידני הרציף נמצא במפגש במצב של יחסים ומשתנים רבים - מצבו של היחיד במרחב ובזמן בעת המפגש ( האם זהו מפגש ראשון , ניסיון חדש ואחר , ( מצבו של האחר במרחב ובזמן , מה רוחש המרחב וכר / "תורת המחוללים" מבארת בהרחבה את התנהגותו ואופיו של היחיד במרחב האימננטי למשמעויות פועלות , בהתאם לאיכות מחולליו בקהילתו ובסביבתו . השיח מתחולל גם ביחיד , בינו לבינו , זהה עם זהה , פנים לאחר . "אני" הוא טבע טובע במרחב מתהווה , סוג מין החי שלא חדל מתנועה , פעילות , שינוי ותקווה . ברוב התהליכים ( התופעות הרוחשות , ( ב"אני" הרציף היחידני השינויים הם קלים , אינקרמנטליים , זעירים , בדיוק כפי שחיינו משתנים באופן זעיר זערורי , מרגע לרגע , מדקה לדקה , מיום ליום , משנה לשנה . ה"אני" היחידני הרציף רוחש בתוך משך השינוי , ומזהה את עצמי כהוויה הווה , בעלת זיכרון היסטוריוגרפי סובייקטיבי רציף . פעמים , המפגש עם האחר יכול לייצר אמפתיה , חמלה ושמחה מידית מעצם המרחב הרוחש של משמעויות פועלות , אך פעמים רבות יותר הוא מחולל אימה , חרדה ופחד . היכולת לנוע בתוך מרחב חברתי עם פחות חרדה ופחד , היכולת
|
|