|
|
עמוד:130
אפשרויות . במציאות דטרמיניסטית הנשענת על עקרון הסיבתיות אין מקום לחירות ולא לאפשרויות פעולה . מה שאין כך בטבע הטובע , במציאות האונטולוגיה , אשר בה פוטנציאל הפעולה פעולות נמצא רוחש בפועל . לוינס רואה את החירות באחר . כך גם בסובייקטיביות שלי , באחר שבי , נמצאת החירות שבי ; החירות הנמצאת בי היא "אני . " החירות היא התרחשות הפועלת בי , היא מובנת כפלטפורמה הגנרית הרוחשת במרחב המשמעויות ומחמירה אותן לפעילויות קונקרטיות סובייקטיביות בהתאם למצבי במרחב . כמבואר לעיל , קיימת גם זהות בין פנים ואחר . אנו זהים מבחינת תפקודה ואופן פעילותה של הפלטפורמה הגנרית , אך שונים בכוליות הדינמית הייחודית של כל אחד ואחת מאתנו , ב"אני" היחידני הרציף ובמארג הקשרי המידע במאגרי הזיכרון של אותן תופעות המוגדרות ומקודדות מ"טוב" ועד " רע" על פי נסיונותינו הסובייקטיביים קונקרטיים . אנו זהים ושונים בעת ובעונה אחת , באותו מפגש , ובחיי היומיום , שעה שעה אנו חוזרים ובוררים אפשרויות לפעולה , פעילות חיים . ההתבוננות במרחב התופעות על פי עקרון המשמעויות הפועלות מאפשרת תפיסה צלולה והולמת יותר של המציאות ; בעוד שחיי היומיום עמוסים בשאלות ה"למה , " הנובעות מתפיסת המציאות דרך עקרון הסיבתיות , היוצרת ניקור וחיטוט מטריד , בלתי פוסק , בידול , הפרדה , דואליות , עכירות והתשה . תפיסת המציאות הקיימת בימינו מקשה על בחירת אפשרויות פועלות אפקטיביות יותר , ובכך גורמת לסבל , בדידות , שעבוד ועיוורון . אישה בוגרת נאה , הולכת יד ביד עם ילדה לאורך חזיתות בתי התעלה , משוחחות על שיחים מטפסים , ברווזים ופרחים . שיחה שזורה באהבה לוטפת עוזרת להן להלך בין פרחי העציצים הגבוהים , המאפילים על היפהפייה הקטנה הזו , לבושה מכנסי כותנה סגולים ורדרדים , וצלילי הפעמונים מלווים אותן , אוחזות זכרונות זו ביד זו . ושוב מצלצלים פעמוני עוגב הזמן בנעימה .
|
|