|
|
עמוד:80
המאבק , החיכוך , הוא המשנה את המשמעויות לפעילויות נמשכות ; התמרה נמשכת של היחס הגנרי לפעולה קונקרטית . הרי אנו סך כל פעילויותינו במשך חיינו , צבר פעילויותינו המעודכן , המושתת על בסיסי ההנחלות הגנטיות השלובות בנסיונותינו הקונקרטיים במהלך חיינו בפועל . בעולם האונטולוגי יש מאבק , במציאות האונטולוגיה יש כוחות , פיזיקה , כאב , שמחה , צחוקים , בדיחות וטעמים , יופי , הוד ודאגה יחד עם כל מארג הרגשות והחושים החיים ורוחשים משמעויות פועלות ומאבקים . מאבק של אנרגיית חיותו של היחיד השואפת ופורצת אל מול החומר , מול ה"סדר , " ה"בסדר" המוכר , ההולכים ומתבלים באותה עת . אותו "אני , " זרם תודעה יחידני - יהודה בן דבורה ואליעזר - נמצא במאבקים . עצם כתיבת הביאור הזה היא סוג של מאבק . המאבקים מייצרים שינויי יחסים ופעילויות , משמעויות פועלות חדשות . המאבקים הם פעילויות . למילה "מאבק , " באטימולוגיה שלה , מתלווה איזו קונוטציה שלילית , ובצדק , מאחר שמאבק נתפס כצורך , שוחק ומצמצם באנרגיית חיות , בעצם הפעילויות הבלתי פוסקות . לתפיסתי , זהו השבר המתמשך של החיים , הנקודה הניטשיאנית , הקיום של הסופי באינסופי , בדומה לשבר ההיסטורי הנוצר במפגש של פנים עם אחר אצל לוינס . הדרך לאיזון בין אנרגיית חיות נצרכת לאנרגיית חיות נצברת עוברת ופועלת גם במרחב השיח , בהיות האדם יצור חברתי . חרדתו ופחדיו מצמצמים את איכות השיח . נקודות השבר הרבות סורקות את תפיסת המציאות הרוחשת , מאפשרות לדיוניסי ולהומרי , לאינטואיציה הספונטנית , לראייה הטרנסצנדנטית של המציאות , להינף החיים , לחבר את השברים להדמיית זיכרון החוויות , ממזור לכאב וחרדה , לתרועות השופר האלוהי , להתחוללות ההרמוניה הנצחית . בפועל , התרחשות היצירה , האמנות , היא התרחשות ממשית במציאות אפשרית , שאיננה הכרחית , כחלק רוחש במרחב .
|
|