|
|
עמוד:13
הוא שהטביע בתודעתו של היווני את ראייתה הפנימית של צורת המעגל ואת משמעותה הסטרוקטורלית של צורה ארכיטיפוסית זו . פשטותם של המעגל והקו הישר הודגשה בכל הזדמנות על ידי היוונים הקדמונים , מפאת החפיפה ההדדית של כל חלקיהם . ואילו המושלמות היא תכונתו הייחודית של המעגל , כי כל אחת מנקודותיו היא בו בזמן בבחינת התחלה וסוף , ולמרות סופיותו מתגלם בו עקרון האינסופיות , בגלל רציפות המתאר שלו . כבר מימי קדם היה המעגל לסמל השילוש , אחד הארכיטיפוסים המספריים החשובים . בחיבורו על השמים אומר אריסטו , שלפי הפיתגוריים מוגדר העולם וכל אשר בו במספר שלוש ; כי הסוף , האמצע וההתחלה יכילו את מספר הכול , ומספר זה הוא השילוש . פרוקלוס בפרשנותו מבאר בפרוטרוט את משמעותה העמוקה של צורת המעגל כסמל השילוש : הגדרת המעגל כוללת הן את מרכזו , הן את הרדיוסים שלו והן את היקפו , ויחד הם מסמלים את הסדר המוטבע בקוסמוס . המרכז הוא הסיבה הפועלת , הרדיוסים היוצאים ממנו - שמספרם אינסופי והם מתפשטים אל האינסוף - הם סמל הבלתי מוגבל , והיקף המעגל המגביל את הרדיוסים , הנו סמל הקוסמוס , המגדיר בו בזמן את הגבול והבלתי מוגבל . מעבר למשמעות סטרוקטורלית זו , המעגל מסמל לדברי פרוקלוס גם את הקשר הסיבתי הקובע את כל המתהווה בקוסמוס . שהרי עבור הניאו אפלטוניים המאוחרים , גילויו העליון של עקרון השילוש הנו היחס שבין סיבה ומסובב , המתבטא בסימולטניות הזהות והשוני שלהם , שהורות לה שוהה המסובב תחילה בסיבה , אחר כך חורג ממנה , ולבסוף חוזר אליה . כך הוא מחזיק ומאחד את מחזור ההתהוות הסיבתית . עבור פרוקלוס , המעגל הוא אפוא סמל עקרון השילוש , בהגדירו את השהייה , החריגה והחזרה כאחד , אותו עיקרון השולט במהויות האמתיות המקיפות את כל עולם המושכל . במישור נמוך יותר , בעולם התחושות , המשולש המוגבל על ידי קווים ישרים הוא דגם בריאתו של כל המתהווה בעולם הגשמי , בהתאם להנחתם של הפיתגוריים . הארכיטיפום של המעגל כצורה מושלמת היה קשור בתודעתם של היוונים קשר כה הרוק עם התחום השמימי , עד שהתנועה הקצובה במעגל הפכה לאקסיומה , לתופעה ראשונית של תנועת הכוכבים . אפשר לשער Aristoteles , de caelo . 268 M 1 1 ( להלן : אריסטו , על השמים . (
|
|