הדיאלוג אצל גנסין ושאלת המודלים הרוסיים

עמוד:13

הנורמאטיבית לתחום הדקדוק או המילון . לפיכך , לקורא העברי לא היו 'אוזניים' לשמוע דפוסים ריתמו אינטונאציוניים כ'לא עבריים , ' כי הוא לא שמע מעולם דפוסים 'עבריים' ולא היה מודע לכך שלא שמע אותם או שהוא שומע 'אחרים' במקומם . כל זמן שהאלמנטים הדקדוקיים והלקסיקאליים ומיקרו צירופיהם נראו כבלתי פוגעים בתקן , התקבל המבע כעברי . צירופים גדולים יותר ( ברמת משפט ויותר ) לא נתפטו כקאטיגוריה רלבאנטית לנורמות של התקן . על רקע זה , שיטת ההעברה הריתמו אינטונאציונית של מנדלי היתה בדיעבד חילוץ הלשון העברית ממבוי סתום ופתיחת אפשרויות חדשות ורעננות בפניה . בבת אחת הועברה הספרות העברית ממצב של פעילות תרבותית שכוחה יפה , לכאורה , רק למליצה ולהתרפקות רומאנטית על העבר , אל מצב שתהיה מסוגלת להתמודד בו ביעילות עם המציאות של ההווה ; ממצב שבו יכלה לשרת רק גיזרה צרה של החיים למצב שבו עשויה היתה גיזרה זו ללכת ולהתרחב . ב . יידיש לעומת עברית וירוסן לרוסית שיטת מנדלי הפכה עד מהרה למודל יצרני בלשון הספרות העברית , כלומר : נתפסה כמכלול של עקרונות מעשיים ( או הנחיות ) בחיבור דיאלוגים , בצר שורה . 2 והנה דוגמאות אחדות ממסעות בנימין השלישי ( כל כתבי מו"ס . דביר , תל אביב תרפ"ט , ספר ראשון — ( 1 ) : ( ניזון , כמה אני ניזון , למשל ? הבל הבלים ! יש אלהים , אומר אני לך , למשל , היושב וזן את כל בריותיו בטובו הגדול . מזון לא חסר ואל יחסר לנו , אומר אני לך , ילמשל )* עמ' קל ) ו ( יש לזכור , שצריך לקרוא את הטקסט בהברה האשכנזית , ויש להניח , שהמלים העבריות שגם נתקבלו ביידיש בוטאו לפי הגייתן ביידיש ולא בהברה האשכנזית הקאנונית . 'למשל' בוודאי נקראה [ או 'נשמעה באוזן הפנימית [ lemafl ] [ ' או [ lemu ^ i ] ולא , [ lemoVol ] 'גדול' בוודאי [ gudl / godl ] ולא [ godojl ] ; על שיטת הסימון ראה הערה 11 להלן — ( 2 ) ( . רצונך במהרה , יהא במהרה . מאי אכפת לי ? ( קמג — ( 3 ) ;( כך , כך , רחימאי , הכל שם . [ ... ] אדרבה , סנדריל , אמור בעצמך , בהךיהודי שלך , באם שיבא השונא , חס ושלום , כלום תהא ביד שני פולימיסטים כמותנו לעמוד כנגדו ? ואם גם אלף פעמים תאמר ודג ברח רודי , ובאם לאו הריני יורה ועושה חזיזים — פוי , פוי ! כלום ישמע לך י אדרבה , הוא עוד יתפוש בך , ומאושר תהיה אם תתמלט בעוד שניך . האמין לי , סנדריל , כפי שאני רואה הרי אני ואתה שנינו מיותרים אנו כאן , והם בעצמם מתאוים בלבם להפטר ממנו [ ... ] . ( קצג . (

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר