|
|
עמוד:9
פרק ראשון מבוא : האומנם אנטישמיות ? בכתובים מצריים בשנות השמונים נושבת הרוח הרעה של אנטישמיות — זוהי תחושתו הראשונית והספונטאנית של המעלעל בעיתונות המצרית או המעביר מבטו על כותרות הספרים המוצגים בדוכני המכירה על מדרכות קהיר . הדמויות המייצגות את ישראל בקריקטורות הפוליטיות הן מעוקלות אף וגב , דלילות זקן , וכיפה או מגבעת לראשן — זכרים מימי השטירמר . כותרות ירחונים קוראות לחיסול המדינה היהודית , וספרים שבים ועוסקים בבגידתם של היהודים בנביא מוחמד . עלילת דמשק חיה בניסוחיה הקלאסיים עם מידה של חלחלה והטחת אשמה המשביחה את מרחק הזמן ה'היסטורי' כביכול . גלגולים חדישים של העלילה המיוחסים לעת הנוכחית או של האשמות נוסח 'הרעלת בארות' — כגון הברחת אופיום מעורב באבקת גולגלות טחונות למצרים — מגלים אותה כדימוי קיים ועומד של התנהגות יהודית ולא רק הזכרה של מאורע חד פעמי . ה'פרוטוקולים של זקני ציון , ' ספר הספרים של תורת המזימה הרמונית הבינלאומית של היהודים , מתורגמים , מופצים ומוזכרים כמסמך אמין ובר ציטוט , ורישומם ניכר גם בפרשנויות לאירועים עכשוויים — השתלטות על הכלכלה , על כלי התקשורת , חבלה במידות ובערכים , חתירה לערעור הסדר החברתי והפוליטי — במצרים כמו בעולם כולו . דיווחים ופרשנויות הנוגעים לישראל , גם כאשר אינם מעלילים בצורה בוטה , וגם כשהם מופיעים בעיתונות הממסד הדבקה במדיניות השלום , מסגירים תכופות תחושת עוינות ברוחם ובמונחיהם . הערכת מדיניות הפנים והחוץ של ישראל נוטה להיות שלילית , והביקורת מנוסחת במונחים קיצוניים . ישראל איננה רק תוקפת , כובשת , מושלת באוכלוסיה כבושה , או מנהלת מדיניות בריתות בינלאומית , אלא טובחת , צולבת , גוזלת , מרמה , פועלת מתוך שנאה וכעס , הולכת אחרי תאוות לבה הבלתי חוקיות והבלתי מוסריות . ישראל היא ה"אויב , " דרך שגרה , גם בהתייחסויות שקולות וענייניות ' , היחסים עמה הם "מאבק , " והציפיה היא לביטול קיומה , לפחות בדרך של 1 למשל , מאמר העורך באל אהרא . 21 . 4 . 1986 , 0 הדוגמאות שלהלן לקוחות רובן ככולן מעיתונות הממסד ; עיתוני האופוזיציה בוטים הרבה יותר בהתבטאויותיהם .
|
|