|
|
עמוד:341
עצמה לחלוטין מול המדינה ( זילברפרב , ( Ben Yehuda , 1989 ; 1984 והדגישה את חולשתה דווקא בתחומים אלה . אך שנת 1967 לא מציינת רק את בכורת המדינה אלא אף את תחילת המעבר למה שנכנה "מדינה קהילתית . " מדינה זו מתאפיינת באיכויות שליטה חדשות . מבחינה טריטוריאלית היא השיגה שליטה בכל שטח המדינה הפלסטינית הבריטית . ואף מעבר לכך . אולם להתפשטות זו יש גם היבט דמוגרפי . המדינה שלאחר 1967 שולטת על אוכלוסיה ערבית פלסטינית גדולה שאינה מהווה חלק מקבוצת הזהות הדומינאנטית , הישראלית יהודית . ישראל שלאחר 1967 היא לפיכך מדינה קהילתית , שבתוכה מתקיימות שלוש קהילות : היהודית , הערבית שנהנית מאזרחות המדינה , והפלסטינית שבשטחים הכבושים . נגדיר , איפוא , מדינה קהילתית כמדינה הכוללת בתוכה יותר מקהילה לאומית אחת , אולם השליטה המוסדית , הפוליטית והסמלית שבה היא בידי קהילה לאומית אחת בלבד , המעניקה לה גם את זהותה ההגמונית . ( Gramsci , 1971 ) בשטח שבשליטת מדינת ישראל ישנה אוכלוסיה ערבית פלסטינית גדולה ( שרק חלקה שבתוך הקו הירוק נהנה מזכויות אזרחיות , ( שאינה שותפה להגדרה הזהותית של המדינה . במימד הזהות , המדינה מגדירה עצמה כמדינת העם היהודי , וכך ליהודים החיים מחוץ לישראל יש לכאורה חזקה פוליטית ותרבותית על ישראל יותר מאשר לתושביה הערבים . מצב זה היה קיים אומנם גם לפני , 1967 אבל מאז הוא לבש מימדים משמעותיים הרבה יותר . אף כי מרבית שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה לא סופחו דה יורה לישראל הרי דה פקטו הכלילה אותם המדינה בשטח שליטתה . ( Kimmerling , 1989 ) וכך , המדינה שולטת על קהילה ( או חל ק מעם ) שאינה מכירה כלל בלגיטימיות של שליטה זו . מצב זה מתמשך כבר כשניים וחצי עשורים . בזמן ממושך זה לא הוענקו לתושבי השטחים זכויות אזרח המתקרבות לרמת הזכויות שיש לקבוצת האוכלוסיה הדומינאנטית , והאוכלוסיה לא שולבה בהגדרת המדינה עצמה . החזקת השטחים הכבושים כתוצאה ממלחמת 1967 במצב מעין קולוניאלי , גם אם אין הוא מוגדר כך בגלוי , נועדה להפקת תועלות אסטרטגיות וכלכליות למדינה . לעומת זאת , המדינה הצליחה שלא להגדיר מחדש את גבולותיה ( דה יורה , ( כפי שדורשות קבוצות אידיאולוגיות לאומיות ודתיות , ובכך שימרה את האוטונומיה שלה . המדינה אומנם כמעט ואינה מרחיבה את גבולה הגיאוגרפי באמצעות סיפוחים ( להוציא את ירושלים המזרחית ואזורים מסביב לה ואת הרמה הסורית , ( אך היא שולחת שליחים התיישבותיים ומפזרת כ 150 , 000 מאזרחיה במתנחלים באזורים שתחת שלטונה הצבאי , ויוצרת "בועות יהודיות" באזורים פלסטינים , תוך נסיון לקשר ביניהם וליצור רצפים טריטוריאליים . בעוד הריבונות אינה מוחלת על שטחים אלה , כל מתנחל נושא עימו אינדיבידואלית את ריבונות המדינה . התיישבות מעין קולוניאלית זו יצרה אינטרסים משוריינים רחבים בהמשך קיום הכיבוש . היקף אוכלוסיית המתנחלים ( ותומכיהם ) והיקף ההשקעות שנעשו בטריטוריות ספר ( Frontier ) התיישבותי חדש זה , גרמו לכמה חוקרים לטעון כי העובדות שנוצרו בשטחים אלה כבר אינן הפיכות , או לחלופין , כי העלות הפוליטית , האידיאולוגית והחומרית שבנסיגה מהם היא כה גבוהה עד שאין המדינה יכולה לעמוד בה , ( Lustick , 1987 ) ולפיכך , במונחינו , צומצמו האוטונומיה ומרחב התימרון של המדינה . אך כתוצאה מן ה"מהפך הנגדי" של , 1992 שבו נהייתה שוב מפלגת העבודה לשותף הבכיר בממשלה , חלה עליית מה באוטונומיה של המדינה נוכח הקבוצות בעלות האוריינטאציה הפרימורדיאלית או אף אלה בעלות האינטרסים הכלכליים בשטחים . מה
|
|