|
|
עמוד:304
הכנסתם מלחצים של מדיניות השכר הארצית שהם עצמם היו מקובעיה בממשלה ובהסתדרות . המעמד הבינוני תוצר המדינה התרחב בהתמדה , קבוצות רבות השתייכו אליו וחדשות המשיכו לעלות לתוכו כשנמוכות יותר נצמדות אליהן ( אחת הדוגמאות היא התפשטות הנוהל חוק של פיצויי פיטורין . ( ההפרשיות הצרה יחסית בהכנסה הרשמית , היתה קשורה לכמה סיבות , וביניהן מנגנוני ההצמדה ותוספת היוקר שנכללו בשיטות השכר ומס ההכנסה שעשו לקיזוז . השיעור הגבוה ביותר , מעל ל 5096 של המועסקים , במשק הלא פרטי היה נוח במיוחד לאדמיניסטרציה של שיטת השבר והמיסוי . גורם אחר בעל חשיבות רבה לבלימת התרחבות פערי ההכנסות הרשמיים היה השיעור היורד של המועסקים בחקלאות והשיעור היציב יחסית בתעשייה . בשתיהן היה השכר נמוך . חקלאות מפותחת ויבוא אקסטנסיבי ביותר היו בין הגורמים שאפשרו למדינת ישראל להיות בין החברות בעלות שיעור שירותים מהגבוהים בעולם . " העשירון העליון" היה , לפיכך , רק רובד אחד בשכבה בינונית גדולה ורבת קבוצות , שכללה , פחות או יותר , מחצית בעלי ההכנסה במשק . הקבוצות השונות במעמד הבינוני לחצו להתאים את השינויים בשכר או בהכנסה לקבוצות מפתח מסוימות בתוך ה"מעמד . " השכבה הבינונית היתה בדרך כלל אירופית אשכנזית , קרובה יותר ליישוב הוותיק במוצא לשוני , השכלה , רקע פוליטי ולעתים בקרבת משפחה . האפשרויות הכלכליות של המדינה , צמיחת הסקטור הממשלתי , מדיניות נדיבה כלפי הסקטור הפרטי , וזאת בשותפות הסתדרותית מלאה , סייעו לטשטש את הגבול בין קבוצות שהרוויחו וקבוצות ש"הסתדרו . " משכורת וקביעות העלו גם שכירים לתוך משהו שבשנות החמישים והשישים היו לו יותר קווי מתאר סוציו כלכליים כמו "החצי העליון" או "המעמד הבינוני יציר המדינה , " מאשר סימני היכר מעמדיים . עד היכן ירד הגבול התחתון של החצי העליון ? עד לפועלים ששכרם לפי "החתיכה , " השעה או היום . שכר נמוך , עבורה גופנית , תעסוקה עונתית , תקופות של אבטלה , העדר ביטוח אבטלה ופיצויי פיטורין , צורך לחזור לעתים לעבודות ציבוריות , המתנה בלשכת עבודה והזדקקות ללשכת הסעד —כל אלה או אחדים מהם , קבעו את אופני הקיום של "החצי התחתון" לפחות עד אחרי מלחמת 56 ובאזורים מסויימים , או לגבי קבוצות מסויימות , גם לאחר מכן . בשנות החמישים היה שוק העבודה לרוב רווי במחפשי עבודה , וברבים מאוד ממקומות העבודה פועלים עבדו בציוד מיושן ונאלצו להסתפק בתנאים עלובים . פועלים התקשו מאוד להגיע לקביעות . הנוהג של פיטורי חודש אחד עשר ( לעומת תשלום חודש שלושה עשר למוגנים ) התקבל גם במקומות עבודה ציבוריים . היעדר קביעות גם שלל את הבסיס לקידום ולפנסיה , לפיצויי פיטורים , לסיוע במשכנתא לדירה , או ל"תשלומים נילווים" כלשהם . רוב ענפי הייצור , כמו חקלאות , תעשיות המזון , הטקסטיל , עור ועץ , חומרי בניין וכיו"ב , וענפי שירות , כמו מסעדות ומלונות , היו ענפי שכר נמוך , וכך כמובן היו גם העבודות הציבוריות , שנמשכו בהיקף יורד עד מלחמת . 1967 בבניין היה השכר גבוה יותר , אולם העבודה קשה , לעתים עונתית , והשחיקה של הפועל גבוהה מאוד . באופן כללי הוערך השכר בישראל כנמוך , הן מבחינת חלקו בהוצאת הייצור והן בהשוואה ענפית בינלאומית ( געתון , ; 12-14 : 197 1 הירש , . ( 27-39 : 1970 ריכוזים של "החצי התחתון" בלטו בעיירות חדשות , מעברות לשעבר וכפרי פיתוח , במושבים החדשים , בשכונות עירוניות ובכפרים ערביים . המועסקים במקומות אלה המשיכו לסבול מתת תעסוקה מקומית , מתת פיתוח תעשייתי ומשירותים ציבוריים ירודים ,
|
|