על שאלת המיעוט הפלסטיני בישראל

עמוד:211

ישראל שלאחר 67 איננה אותה ישראל , לא מן הבחינה הכלכלית צבאית , וגם לא מהבחינה הפוליטית חברתית . העולם הערבי אחרי 67 איננו אותו עולם ערבי . רבות נכתב על ההלם התרבותי , הלם התבוסה , על ירידתה של הלאומיות הערבית החילונית ועל עליית האיסלאם בשני פלגיו , השמרני והמהפכני , בעקבות מלחמה זו . ישירה ואינטנסיבית ביותר היתה השפעת המלחמה על העניין הפלסטיני : . 1 נולד אירגון השיחרור הפלסטיני המודרני , המבוסס על פלגים המאמינים במאבק מזוין . . 2 א . ההיסטוריה של התנועה הלאומית הפלסטינית החלה להיבנות באופן עצמאי , כלומר , תוך אי תלות יחסית במדינות ערב , והדבר בא לידי ביטוי בדרישת שיחדור , שהתפתחה לדרישה לריבונות . ב . נכשל רעיון ההישענות על תהליך האחדות הערבית , והחל תהליך ייחוד פלסטיני . כך נוצר הלך הרוח שקבע שהעם הפלסטיני הוא שצריך לשאת בנטל העיקרי לשיחרורו . . 3 חלק גדול מן העם הפלסטיני ( יותר ממיליון בני אדם ) נפל תחת כיבוש ישיר של ישראל , דבר אשר לא התרחש ב . 48 כך נוצר עימות ישיר בין הפלסטינים לבין מדינת ישראל כמדינה כובשת . מצב זה עתיד להוביל לשינויים חשובים בתוכנית הפוליטית הפלסטינית , וגם במבנה של תנועת השיחרור הלאומית הפלסטינית . מלחמת 1967 סימנה נקודת מפנה גם בהיסטוריה של הערבים בישראל . למעשה מלחמה זו היא שיצרה את ההיסטוריה של הערבים בישראל , מכיוון שהיא היתה ההתחלה האמיתית של התגבשותם כחברה שיש לה במה להתייחד . הערבים בישראל הושפעו גם מן המפגש הישיר עם הפלסטינים בשטחים , וגם מן השינויים שהתחוללו בחברה הישראלית , כתוצאה מהשליטה בגדה המערבית וברצועת עזה . העובדה שהערבים בישראל הושפעו באופן כה עמוק מן התמורות שחלו בחברה הישראלית מלמדת עד כמה קשורה החברה הערבית בישראל לחברה הישראלית . כל מי שמדבר על חשש "מהסתבכות" הגליל והמשולש עם חלקו של העם הפלסטיני החי תחת הכיבוש הישיר של ישראל , או שאיננו יודע על מה הוא שח , או שהוא באמת מעוניין שהם יסתבכו . רק אחת משתי פעולות מדיניות יכולה לאחד את גורלם של שני חלקים אלה של העם הפלסטיני : סיפוח הגדה המערבית ורצועת עזה לישראל , משמע , הפיכת הכיבוש לאפרטהייד דה יורה , ולא רק דה פאקטו ; או , מתן זכויות שוות לתושבי השטחים , כלומר הפיכת המדינה למדינה דמוקרטית חילונית , או למדינה דו לאומית . המפגש עם הגדה והרצועה חשף בקרב הערבים בישראל את ה"אחר , " וזירז את גילוי העצמי והשונה . המפגש גילה את המשותף : תרבות , דת , יחסי קירבה — אבל גם את המבדיל : סטאטוס , מצב חברתי כלכלי שונה ( ובהקשר זה אפשר לדבר גם על הבדל תרבותי . ( הערבים בישראל חיו בניתוק מההקשר של תרבותם הערבית הגדולה , אבל גם בבידוד מרגרסיות שונות שחלו בחברות הערביות בשנות ה , 70 במיוחד אחרי , 1967 כגון התפשטותו של האיסלאם הפוליטי . לא ניתן להבין את היווצרות תופעת האיסלאם הפוליטי בחברה הערבית בישראל , ללא המפגש עם האיסלאם הממסדי והעממי בשטחים הכבושים . בקרב הערבים בישראל היו תמיד מוסלמים מאמינים , ואפילו אווירה איסלאמית מסורתית , אבל לא התקיים ממסד איסלאמי עצמאי , לא היו מיכללות איסלאמיות , ולא אירגונים פוליטיים איסלאמיים . למפגש עם השטחים היתה חשיבות רבה גם בתחומים אחרים . במהרה נרקמו יחסים עם התנועה הלאומית בשטחים . המובילה של תהליך זה היתה המפלגה הקומוניסטית ,

ברירות הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר