|
|
עמוד:57
שאינה מסוגלת לתפוס את הקשר בין התנועה שלה עצמה לבין התנועה של הכוחות החברתיים . כיוון שמרכס רואה את התודעה במומנט של הפרקסיס החברתי , פירושו של דבר שהוא מניח מראש שכל הפרדה בין פעילות תיאורטית ופעולה מעשית של בני האדם איננה אלא תוצאה של התפתחות היסטורית ספציפית ( ר' . ( Lenk , 1971 : 26 הצורה האידיאולוגית של המחשבה הינה , אם כן , תוצר של החברה המעמדית , בו היא משמשת כמחזקת את המשטר הקיים . בהגדירו כל מחשבה כאידיאולוגיה , תוך הסתמכות כביכול על עבודתו של מרכס , עיוות מנהיים את כוונתו של זה . בתפיסתו הדיאלקטית של מרכס את היחס בין תודעה והווייה טמונה האפשרות של שינוי , של פריצה מן היחס ההשתקפותי סטאטי שבין השתיים ( פריצה אשר אצל מנהיים מוצגת בצורה מכאנית על ידי ההבחנה בין אידיאולוגיה לאוטופיה —כאשר מקורה של זו האחרונה מעורפל . ( מרכס הרי לא ראה את עצמו מפתח עוד אידיאולוגיה אחת , פועלית , אשר תעמוד מול האידיאולוגיה הבורגנית . הוא ראה עצמו מפתח תיאוריה ביקורתית , שמטרתה להביא , תוך חדירה מעבר למסך האידיאולוגי הבורגני , למיגורו של הקפיטליזם , ולהקמתה של חברה נעלה יותר . חשיבה ביקורתית אינה נפרדת מן ההווייה : היא חלק אינטגראלי שלה . מחשבה ביקורתית הינה אחד הביטויים של המאפיין הבסיסי של המין האנושי : עבודה , שפירושה יצירה , היווי , היכולת לראות צורות ותכנים שונים מאלה הקיימים , היכולת לעצב וליצור . האבחנה העיקרית , אם כן , על פי מרכס , איננה האבחנה בין תודעה והווייה , כיוון ששתיהן אינן אלא מומנטים בשלמות תודעה הווייה . האבחנה המרכזית היא זו שבין אידיאולוגיה למחשבה ביקורתית , או , במובן רחב יותר , בין אידיאולוגיה ועבודה : בין הנסיון להציג את הקיים ככל האפשרי , לבין הנסיון להראות את האפשרי מעבר לקיים . האידיאולוגיה , אם כן , משמשת כהגנה על אשר התהווה , מול אשר מתהווה , מול אשר נאבק להיוולד . ( Lenk , 1971 : 27 ) מול תוכנית העבודה של הסוציולוגיה של התודעה —תיאור היחס בין ההווייה והתודעה — עומדת תוכנית שונה לגמרי של התיאוריה הביקורתית : חשיפת התודעה הדומינאנטית בתקופתנו כמשקפת הווייה ספציפית , לא אוניברסלית , לא הכרחית , על מנת להביא לשינוי ההווייה הזו . מתוך דיון זה , מתבררות שתי גישות אפשרויות לחקר התפתחות הפרוייקט הציוני סוציאליסטי בארץ ישראל . על פי הגישה האחת , בה אנקוט , נחקור את המאבק המתמיד בין אידיאולוגיה ועבודה , דהיינו בין המאמץ לשמר את ההווה , לבין המתהווה , או הרוצה להתהוות , כאשר מאבק זה כולו מציאותי , במובן זה שגם תודעה וגם הווייה הינן מומנטים של ההיסטוריה הנפרשת . נחקור , בקיצור , את המאבק לעיצוב דפוסי חיים חברתיים חדשים . על פי הגישה השנייה , בה נוקטים המחברים שלפנינו , נתחיל באיבחון האלמנטים האידיאולוגיים מן האלמנטים המציאותיים , ונערוך מעקב אחר הקשר ביניהם , כאשר אנו מתרכזים בהתמודדות המתמדת בין האידיאולוגיה למציאות . אין בכוונתי לערוך כאן עימות מלא בין שתי הגישות . בהצגת שתי הגישות התכוונתי בעיקר להראות עד כמה המחברים שלפנינו מתעלמים מפרובלמטיקה רצינית או מחליקים על פניה . עם זאת , אעיר שתי הערות בקצרה : ראשית , השאלה ההיסטורית נשאלת רק על ידי הגישה הראשונה — ולא על ידי הגישה השנייה , וזאת בשני מובנים . ראשית , במובן זה שהפרובלמטיקה של האישיויות ההיסטוריות הפועלות היא הפרובלמטיקה של העימות בין דפוסי חיים שונים או
|
|