החברה ומדע החברה: סוציולוגיה ממסדית וסוציולוגיה ביקורתית בישראל

עמוד:28

המגמה הסוציאליסטית מתבטאת בעבודותיה של דבורה ברנשטיין החוקרת הן את הכלכלה המדינית שבה פועלות נשים והן את ההתנסויות החברתיות והאישיות הנובעות מכך ( בנוסף לעבודות שאוזכרו ר' ברנשטיין , ; 1993 , 1987 a , 1983 , 1980 . ( Bernstein , 1991 בניגוד ליזרעאלי אין היא רואה ב"מודרניות כלכלית" ( היינו כלכלת שוק ) גורם התורם בהכרח לשוויוניות . אדרבא , כוחות השוק כשלעצמם יוצרים במקרים רבים לחצים ליצירת פלחי עובדים זולים יותר . כך בתקופת היישוב , וכך בתקופתנו . כך , למשל , המעבר לשיטת ה"קבלנות" בעבודות שירותים רבות מוצג בייעול וחסכון למוסדות המזמינים , אבל מבחינת הפועלות משמעותו שכר ירוד וארעיות . ברנשטיין מבקשת להבין מדוע גם בתנועת העבודה , שחרתה על דיגלה את שוויון האשה , לא הושגה המטרה ושואלת מהן ההשלכות העכשוויות של עובדה היסטורית זו . היא גורסת כי מאבק הנשים הפועלות לשוויון בתקופת היישוב נבלע בתוך חברה שסדר היום העמוס שלה לא הותיר בה מקום לעניינן , והוא ניכשל אף בשל הסכמת הנשים לשמש כלי שני בתנועה שבמקרה הטוב לא ייחסה חשיבות לעניינן . בתקופת המדינה הונצח ביתר שאת מיקומן של הנשים בתחתית סולם התעסוקה והתגמולים . מה שדרוש לנשים אינו רק הסברה וחקיקה אלא אף התארגנות עצמית ויצירת תאים חברתיים שונים . פרוטוטיפ היסטורי לכאלה הן חוות ההכשרה מתקופת ראשית ההתיישבות . הדרישה להקמת תאים אוטונומיים אלטרנטיביים של חברה נשית שוויונית עומדת בראש מעייניה של ברברה סבירסקי , שבעבודותיה מתבטאת המגמה הרדיקאלית בסוציולוגיה הפמיניסטית ( בנוסף לעבודות שאוזכרו ר' ב . סבירסקי , . ( 1993 , 1987 מנקודת ראותה הנשים סובלות לא רק מקיפוח בסטטוס שלהן הנובע מפיגור תרבותי ( העמדה הליברלית ) ומאי שוויון סוציו כלכלי ( העמדה הסוציאליסטית ) אלא אף משליטה ומדיכוי הנובעים מיחסי המינים . דיכוי הנשים רוחש בחברה כולה והוא מובנה בכל תאיה , בראש ובראשונה במוסד הנישואין , אפילו כאשר אין הוא מתבטא באופן גלוי באלימות פיסית . יחד עם זאת האלימות הפיסית —הכאת נשים , ובעיקר מדובר על הכאת נשים על ידי הגברים בני הזוג שלהן , או אונס נשים , בין אם על ידי זרים או בני הזת , היא פעולה של סימון יחסי השליטה בין המינים . גם אם אין היא מתבצעת על ידי כל הגברים , הריהי משרתת את כולם . הפמיניזם אינו עבורה , כפי שהיא מתבטאת , "רשימת קניות , " אלא תפיסת עולם חברתית מקיפה . המקלט לנשים מוכות בחיפה משמש עבור סבירסקי כדגם של עולם נשי אחר , שבו נשים מחלקות את עולמן באופן סולידארי ושוויוני עם נשים . שלוש העמדות הללו אינן סותרות , כמובן , אך יש ביניהן הבדלים משמעותיים . הבעיה המרכזית עליה מצביע הפמיניזם הליברלי היא אי שוויון ההזדמנויות בין נשים לבין גברים . תפיסה זו של הבעיה מקבלת כנתון את אי השוויון הבין מעמדי , ומסתפקת בתביעה לשוויון הזדמנויות בין נשים לבין גברים באותה שכבה חברתית עצמה , למשל בין מנהלות למנהלים . משום כך היא אף רואה ב"שוק" מכניזם של שוויוניות ומזהה את מקור אי השוויוניות בתרבות המסורתית בלבד . זהו , בקצרה , פמיניזם אשר האופק שלו הוא הסדר החברתי הקיים , להוציא אפליית הנשים כנשים . שונה הדבר , כמובן , הן בפמיניזם סוציאליסטי והן בפמיניזם רדיקאלי , אשר שותפים לדעה כי בעיית הנשים נובעת מאי השוויוניות וההירארכיות של החברה הקיימת עצמה ( ולא משאריות " מסורתיות" בתוכה . ( הפמיניזם הסוציאליסטי מכיר בכפל אי השוויון בחברת השוק — הבין מעמדי והבין מיני — ועל כן הוא תובע מאבק משולב לתיקון שתי העוולות . הפמיניזם הרדיקאלי ייחודי בהדגישו את כוחניות החברה הגברית כמקור של דיכוי הנשים —בכל

ברירות הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר