|
|
עמוד:21
מקביל ( אקוויוואלנטי ) הקבוצות הניבדלות והמגורות למחצה הינן בעלות זיקה שווה למסגרת . בשילוב מבדיל ( דיפרנציאלי ) לכל קבוצה מעמד שונה במסגרת העל . בשילוב מכליל ( אוניברסאלי ) מבוטל המעמד של תת היחידות וכלל היחידים מקושרים באופן בלתי אמצעי למסגרת העל ( כלומר המסגרת הפוליטית —המדינה —מכירה משפטית באזרחים שווים ואינה מכירה בקבוצות השתייכות . ( בחברה הישראלית שורר שילוב מבדיל עליו מנצחת הקבוצה האשכנזית החילונית ( שביטויה הפוליטי הוא תנועת העבודה . ( המזרחים נתפסים כקבוצת רוב שיש להטמיעה במיעוט והם משולבים באמצעות פטרנאליזם וקואופטציה . הדתיים נתפסים כמיעוט ניבדל אבל שווה . ואילו הערבים אזרחי ישראל נתפסים כזרים ועל כן הם אינם משולבים אך נשלטים . דין זה חל ביתר שאת על הפלסטינים בשטחים הכבושים . אף כי בעיות השילוב קיימות גם בתוך החברה היהודית הישראלית פנימה , הן חמורות במיוחד ביחס החברה הזו אל הערבים הישראלים ( ר' סמוחה , ; 1980 , 1976 . ( Smooha and Hanf , 1992 ; Smooha , 1989 / 1992 קבוצת רוב יכולה לקיים עם קבוצת מיעוט יחסי הטמעה " ) כור היתוך ( " או יחסים פדראטיביים ( המבוססים על רמות שונות של אוטונומיה קבוצתית במסגרת משותפת מוסכמת בין נציגי הקבוצות . ( יש כמובן גם סוג נוסף של יחסים , ובו נוהגת ישראל כלפי המיעוט הערבי — דרך השליטה הכוחנית . ההפרדה התרבותית נשמרת ( אין הם מוזמנים להיות חלק מן האומה ) אך ללא הכרה ביישות פוליטית נפרדת שיש להגיע עימה להבנה . בניגוד לאמצעים התרבותיים והפוליטיים של אופני השילוב האחרים , השליטה מתבצעת באמצעות תלות כלכלית ובאמצעי אכיפה אדמיניסטראטיביים . יחד עם זאת סבור סמוחה כי משנות השבעים ואילך חלה שחיקה במדיניות השליטה האמורה ( חרף ניסיון הליכוד להדקה ) וכי המעמד האזרחי הפורמאלי של הערבים הישראלים , והשלמה מסויימת של שני הצדדים עם המציאות של הדו קיום , הניבו אצל היהודים ואצל הערבים הכרה באפשרות של שילוב המבוסס על רמה גבוהה יותר של הבנה . חידוד הזהות הלאומית הפלסטינית של הערבים בישראל לאחר 1967 ובתקופת האינתיפאדה לא הביא , להערכתו , להחרפת שלילתם את ישראל —בלשונו , ל"רדיקאליזציה" שלהם , אלא דווקא לדרישה גוברת להשתלבות שוויונית בה , זאת תוך תמיכתם המקבילה בהקמת מדינה פלסטינית בשטחים — בלשונו , ל"פוליטיזציה" שלהם . מהדיון שלעיל ברור כי בנוסף למימד האנאליטי יש למסגרת הפלוראליסטית שמציע סמוחה אף מימד נורמאטיבי מובהק . אין היא רק מתארת מציאות אלא אף מבקרת אותה ובסופו של דבר אף מציעה תוכנית לשינויה . בעבודותיו המאוחרות מקבלת הביקורת של סמוחה צביון חד ונוקב עד כדי כך שהוא מצביע במפורש על האידיאולוגיה הציונית במכשלה על דרכה של חברה דמוקראטית , פלוראליסטית והומאניסטית . הוא רואה בדמוקרטיה הישראלית "דמוקרטיה אתנית , " כזו המבוססת על שליטה בפועל של קבוצה אחת , למרות קיומן של זכויות אזרח אוניברסליות , וקורא לביטול השאיפה הציונית הממלכתית להומוגניזציה תרבותית , ולהשחתת הפוליטיקה הישראלית על "פלוראליזם דמוקרטי" —ההכרה בקיומן של קבוצות ותרבויות שונות כמרכיבים קבועים , לגיטימיים ושווי ערך ומעמד בחברה . משמעות אפשרית אחת של הדבר מנקודת הראות של המיעוט הערבי בישראל נבחנת על ידי עזמי בשארה , הוגה דעות ערבי פלסטיני ישראלי , המחלק את זמנו בין מוסד ואן ליר בירושלים לבין אוניברסיטת ביר זית . בשארה בוחן את הפרובלמטיקה של מושג
|
|