|
|
עמוד:16
את מבנה השיח של הסוציולוגיה הישראלית ואת תהפוכותיה ניתן להנהיר , כאמור , במסגרת הגישה הפוסט קונית המוצעת לעיל . השיח הסוציולוגי עבר שלושה שלבים פוסט קוניים , ושלבים אלה תואמים את גילגולי החברה הישראלית הן מצד עיתוייהם , הן מצד מבניהם , והן מצד תכניהם . השלב הראשון בתולדות השיח הסוציולוגי כבר תואר לעיל ( כולל ספיחיו המאוחרים . ( זהו שלב ההיווצרות והדומינאנטיות של הסוציולוגיה הממסדית המערכתית . שלב זה החל עם כינון המדינה מחד והדיסציפלינה מאידך ב , 1948 / 9 ומבטאו המרכזי הוא כאמור ש . נ . אייזנשטאדט . אף כי שקיעת תנועת העבודה החלה עם שיא הצלחתה הצבאית מדינית במלחמת , 1967 המשבר השלטוני שלה התגלע במלוא חריפותו רק לאחר מלחמת . 1973 במקביל החל השלב השבי בתולדות השיח הסוציולוגי הישראלי . ה"שיטה" הביורוקראטית וה"מחדל" הביטחוני נעשו מטרה לביקורת חסרת תקדים בהיקפה ובחריפותה על הממסד , אשר הצטרפה לאי שביעות רצון שורשית יותר , בעיקר מצד שתי שכבות חברתיות —מצד אחד מעמד השרד האשכנזי ומצד שני מעמד העובדים המזרחי . לכאורה צריך היה להיות בין קבוצות אלה ניגוד אינטרסים , אך הן התאחדו לשעה כנגד אוייב משותף —תנועת העבודה . בתקופה זו החל המשבר אשר הסתיים לבסוף ב"מהפך" של , 1977 אובדן השלטון לטובת הימין בפעם הראשונה בהיסטוריה הישראלית . גורם נוסף שתרם למהפך הוא כמובן המעבר של התנועה הדתית לאומית בשנות השבעים מן השוליים הקואליציוניים אל מרכז זירת ההתנחלות וכיבוש הארץ , זירה שבעבר היתה נחלתה הבלעדית כמעט של תנועת העבודה . אין פלא לפיכך כי התקופה שבין ראשית שנות השבעים לאחריתם היא התקופה שבה היתה נתונה אף הסוציולוגיה הממסדית לביקורת גואה וכי בתקופת מעבר זו נוצרו מספר גישות חלופיות מרכזיות . בשנות השמונים , עם שוך המשבר ומה שנראה בהתבססות המשטר החדש , נמצאה הסוציולוגיה הממסדית במגננה , והגישות הביקורתיות , כולל אלה שנתווספו בשנות השמונים עצמן , כבר קבעו מבנה שיח חדש . זהו השלב השלישי בתולדות השיח הסוציולוגי הישראלי , אשר בו אף אם הגישה הממסדית עדיין רבת השפעה , הרי שהגישות הביקורתיות כבר כלולות בסדר היום של הדיון הסוציולוגי ובמידה מסויימת אף מובילות אותו . שלב זה מתאפיין ברב קיום של גישות שונות ומנוגדות , שמתקיימת ביניהן מחלוקת אך גם הזנה הדדית . יש להתעכב על שלושה היבטים של הזיקה בין המהפך הפוליטי לבין המהפך בשיח הסוציולוגי . ראשית , היפתחות השיח הסוציולוגי היא , בין השאר , תולדה עקיפה של עליית הימין בישראל . מהפך זה טישטש את הזיהוי שרווח עד אז בין חברה , תנועה ומדינה . בכך , שלא בכוונתו , תרם "המחנה הלאומי" הבלתי דמוקרטי במהותו , לדמוקרטיזציה של השיח התרבותי , האידאי , והאקדמי בכללו . שנית , השיח הסוציולוגי אינו משקף באופן פשוט מעבר מהגמוניה שמאלית לימנית . המעבר בשיח הסוציולוגי הוא מעבר מהזדהות עם השלטון לעמדה אוטונומית יותר . שינוי זה משקף , כאמור , לא החלפת מוקד הזדהות אחד במשנהו אלא שבר כללי בהזדהות , דהיינו , את התהוותה של תרבות פוליטית משוסעת . שלישית , בניגוד למשב הרוח הפוליטי ברחוב הישראלי , מיקומן האידיאולוגי של רוב המגמות הקיימות בסוציולוגיה הישראלית כיום הינו "שמאלה מן המרכז " . עובדה זו יש להסביר על רקע הזדהותה של האינטליגנציה הישראלית עם מה שניתן לכנות באופן כוללני ( ועם מידת האירוניה הנדרשת ) "ערכי תנועת העבודה " .
|
|