|
|
עמוד:11
הללו בצירופם / הדימוי המערכתי והדימוי ההתפתחותי , מתייחסים אל החברה כאל "טבע שני , " מעין ישות אורגנית בעלת אינטרס מובן מאליו ( שימור והמשכיות ) ומבנה תיפקודי . חסרה בתמונת חברה זו התייחסות לניגודי אינטרסים , למאבקים כוחניים או להכרעות ערכיות . יש בה התפתחות טבעית ותיפקוד תקין , התואם את הצרכים הכלליים של המערכת כפי שהם מבוטאים על ידי ראשיה . המזיגה הסוציולוגית הממלכתית מערכתית נוצקה על ידי שמואל נוח אייזנשטאדט , תלמידו של בובר ואחר כך יורשו כראש החוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית והיא הונחלה לסוציולוגיה הישראלית על ידו ועל ידי תלמידיו . תקופת הכשרה קצרה שבילה אייזנשטאדט ב 1948 / 9 בלונדון סקול אוף אקונומיקס הביאה אותו במגע עם הסוציולוג הוובריאני פארסוניאני אדוארד שילס ( E . Shils ) ובאמצעותו עם הסוציולוגיה האמריקנית . בתוך זמן קצר למדי הפך אייזנשטדאט עצמו לאחד מדבריה הראשיים של האסכולה המערכתית בעולם . סיפרו החברה הישראלית ( 1967 ) זכה לבירכתו של פארסונס . ספר זה מסכם את מה שניתן לכנות פרוגרמת ירושלים בסוציולוגיה הישראלית ( פרוגרמה שעובדה בכתבים רבים קודמים של אייזנשטאדט , כגון , 1948 ו . ( 1958 אולי אין זה אלא מקרה אך מכל מקום מקרה סמלי כי הספר יצא לאור בשנה שבה הסתיימה תקופת המדינה "הקטנה" והסתמנה ראשית הקץ של ההגמוניה של תנועת העבודה . שלושה היבטים פרשניים של החברה הישראלית חשובים לענייננו . האחד הוא תחימת גבולות יחידת הניתוח "החברה הישראלית , " השני הוא ניתוח התהליך ההיסטורי של היווצרות אותה חברה ישראלית , והשלישי הוא הניתוח של קליטת העלייה בישראל . ככלל , ספר זה מציג מעין תמונת מראה סוציולוגית של גירסת תנועת העבודה על תהליך בנייתה של החברה הישראלית . זהו בעצם מחקר על תנועת העבודה מנקודת ראותה שלה עצמה . הנחת המוצא הסמויה של הספר היא כי "החברה הישראלית" הינה שם נרדף לחברה היהודית בארץ ישראל . גישה זו מאפשרת להגדיר מראש את החברה הלא יהודית בארץ ישראל המנדטורית כגורם "חיצוני , " ובעצם גורם שאפשר להתעלם ממנו . לחליפין היא מאפשרת לעסוק בערבים בישראל כ"מיעוט , " כגורם שאפשר להקצות לו פרק נפרד תחת כותרת זו . הספר אכן עושה את שני הדברים . מחד הוא מתעלם מן הקונפליקט היהודי ערבי שעיצב את החברה הישראלית , ומאידך הוא דן באופן אנמי למדי בבעיות של הערבים בישראל , ולא בבעיה של יהדותה של ישראל . זו — היהדות — הרי מגדירה את ישראל מלכתחילה ולכן אינה נתפסת כפרובלמטית . הספר מניח את מה שדורש חקירה —כיצד נוצרה "החברה הישראלית , " ראשית , מתוך ההיסטוריה היהודית , ושנית , בתוך סביבה ערבית , ומה היו ההשלכות של תהליך היווצרות חברה בנסיבות כאלה . בשלב מאוחר יותר , כפי שנראה , תאפשר תחימה זו של "החברה הישראלית" כ"חברה יהודית" להרחיק את מושא המחקר עוד יותר מהקשריו הקונקרטיים ולמקמו לצורך ניתוח ב"ציוויליזציה היהודית . " הקטיגוריות האנאליטיות העיקריות של הספר הן וריאציות סוציולוגיות על נושאים אידיאולוגיים ציוניים כלליים , כגון האבחנה בין "מהגר" ל"עולה , " ועל נושאים ציוניים סוציאליסטיים כגון האבחנה בין כלל ה"עולים" לבין ה"חלוצים , " הם מייסדי ומנהיגי תנועת העבודה ( לביקורת על קטיגוריזציה זו ר' קלנר , - (! 978 מפעלם של האחרונים מבואר כ"מיסוד האידיאולוגיה " , היינו בניית חברה על מסד של ערכים . במהלך ההתפתחות הטבעית , ה"צמיחה" של החברה , מועבר מן הסתם הדגש מן האידיאולוגיה אל המיסוד .
|
|