|
|
עמוד:13
בגיבושו של ההומאניזם ד ) ספרותי של המאה הי"ח ועמוקה השפעתו על ההגות האסתיטית של מאתיים השנים האחרונות . אולם השפעתו בתחום ההיסטוריוגראפיה של האמנות עצמה היתה מצומצמת . במאה הי"ט נעשו תולדות האמנות מקצוע 'מדעי' גם מצד צורת המוסד , שניתנה להן ( מוקמות הקתיד ראות לתולדות האמנות באוניברסיטאות של אירופה , ( וגם מצד דרכן בשכלול שיטות המחקר . אולם התפתחות זו אינה מתרחשת בדרך כלל בכיוון התכלית , שאליה חתר וינקלמאן . ההיסטוריה של האמנות נחקרת ונכתבת עתה על ידי חוקרים בעלי מיתודה ביקורתית במקום 'החובבים' ( אלו . dillettanti בפשוטה כמשמעה של המלה , ( שהחזיקו בה בזמן הריניםאנם . אולם תבניות היסוד , שבאו בירושה מן הריניסאנס , נשארות בלי שינוי מהותי . הביוגראפיה של האמן נחקרת עתה על פי תעודות של הארכיונים ובעזרת הטכניקה של המחקר החדיש . באמצעות אותן חקירות ארכיוניות מנסים עתה לרדת לעומקן של בעיות כרונולוגיות סבוכות מאוד , מנסים , ובדרך כלל גם מצליחים , לקבוע את חלקם של האמנים השונים והיקף יצירתם . זו תקופתם הגדולה של 'האנ טיקווארים , ' שהיו בעלי אופקים רוחניים רחבים והשתמשו באותן מיתודות משוכללות לחקירת זיקותיהם של האמנים לזרמים הרוחניים של זמנם ואף לחקירתם של רחשי הנפש . בסופה של המאה הי"ט נראים סימני מפנה ראשונים . השאלה העולה עתה ניתנת לתמצית ניסוח זה : כלום אין השאיפה לאמת מדעית מקלקלת את ייחודה של האמנות ל כלום אין דנים על פי מגמה מדעית זו בתולדות האמנות כפי שדנים בהיסטוריה פוליטית או כנסייתית או בתולדותיהם של רעיונות ? בשנות השמונים והתשעים של המאה הי"ט עולה הנטייה וההכרה , שתהא ' היסטוריה של אמנות' שונה במהותה מן ההיסטוריה של כל תחום אחר . מבקשים עתה היסטוריוגראפיה של האמנות שתהא מעוגנת באופיה המיוחד של האמנות עצמה . במרכזה של התנועה הרוחנית , שביקשה לקיים שאיפה זו , עומד ןלפלין . ב הביוגראפיה של ולפלין ענייה מאוד באירועים . בחייו החיצוניים ובהתפתחותו הרוחנית ניכרת רציפות עקיבה , שהיסוסי נעורים אחדים אינם מפריעים , אלא רק מפרים אותה . נדודיו המעטים של הפרופיסור הבוגר והמפורסם אינם מהווים אף הם אירועים בעלי משמעות עמוקה בחייו ובהגותו . המעיין בספריו
|
|