על דיבור ואתיקה

עמוד:8

מהו דיבור ? נראה שהגדרה ראשונית ורחבה דיה של דיבור , שתכיל אף משמעויות שאולות שלו , היא הגדרתו כפעולה של פנייה ומענה ( באופן מקורי וראשוני פנייה ומענה מילוליים . ( לא אחת , ובתקופות היסטוריות שונות ( קיקרו הרומי , בן העת העתיקה , מכאן , וויטגנשטיין , בן המאה העשרים , מכאן , ( נתפסה פעולת הדיבור כפעולה אנושית ייחודית – האדם הוא יצור מדבר . מאז ומעולם ראו בדיבור אמצעי הבעה מיוחד ליצורים בעלי נפש , וכך באופן מסורתי נוצרה זיקה בין הדיבור לבין חיי הנפש . לפיכך , אך טבעי הוא שסוקרטס ופרויד , כל אחד בזמנו ובדרכו , ראו בדיבור ערוץ מועדף לתרפיה נפשית : סוקרטס ראה בדיאלוג ( דרך הלוגוס ) אפיק לחיפוש האמת הפילוסופית " ) החיים הטובים . ( " באמצעות הדיאלוג נחשפות תפיסות המציאות השגויות והסתירות שבנפש האדם . לפי סוקרטס , נפש בעלת סתירות היא נפש חסרת מנוח ( אומללה ותועה ) ולא מוסרית . הוא מכנה את המצב הנפשי הראוי " תבונה , " ומתכוון בכך למצב שבו הנפש אוחזת תדיר בטוב המתהווה , שהוא הוא האמת . כך נוצרה בחשיבה הסוקרטית זיקה ישירה בין מצבו הנפשי של האדם לבין מצבו המוסרי ; רק האדם הטוב הוא אדם מאושר . פרויד ראה בשיחה אמצעי מועדף לטיפול נפשי . השיחה הטיפולית הפרוידיאנית , שלא כשיחה הסוקרטית , אינה לוגית אלא דווקא אסוציאטיבית ובאמצעותה נחשף העולם הפנימי של האדם שהודחק וסולף . פרויד האמין כי האדם שנחשף לאמת הנפשית שלו יכול לנסות לעצב מחדש את חיי הנפש שלו . כמו סוקרטס , אף פרויד האמין שחשיפת האמת היא המפתח לשיפור המצב הקיומי , אם כי לא כיוון לאותו סוג של אמת . פרויד שהיה רופא ועסק בפסיכואנליזה כיוון לאמת נפשית אישית בעוד סוקרטס הפילוסוף כיוון לאמת פילוסופית כללית . לכן , לא ניתן למצוא אצל פרויד , כמו אצל סוקרטס , זיקה ישירה בין מוסריותו של האדם לבין מצבו הנפשי . אם כן , ההנחה המשותפת לסוקרטס ולפרויד היא שיש ערך מועדף לדיבור כשהתכלית היא שיפור המצב הקיומי של היחיד . לפיכך , כל מי שמבקש לצעוד בעקבותיהם ראוי שישאל את עצמו את השאלות האלה : האם יש קשר בין מצבו הנפשי של האדם לבין מוסריותו ? האם ברור לו מהם חיי אדם ראויים ? מהו דיבור או מהי שיחה שיש להם ערך אתי ? האם השיחה חושפת אמת נפשית או יוצרת אמת אתית ? האם הוא עצמו ראוי לשמש מחנך אתי ? מכיוון שנושא הדיון מוגבל לקשר בין דיבור לאתיקה , אנסה אך להציע כיוון למחשבה על אפשרות של דיבור בעל משמעות אתית . פילוסופיה של השפה או פילוסופיה של הדיבור ? המאה העשרים התאפיינה בדיון פילוסופי ער בשפה ובדיבור . אבקש להציע הבחנה בין פילוסופיה של השפה לבין פילוסופיה של הדיבור , כדי להבהיר את הקשר בין דיבור ובין אתיקה . פילוסופיה של השפה – פילוסופים רבים עסקו בסוגיית השפה מתוך הנחה שהמחשבה כפופה לשפה , ולכן הבנת המחשבה כרוכה בהבנת השפה . דיון ער זה בסוגיית השפה התרחש בשני מחוזות נפרדים בהגות של המאה העשרים : הפילוסופיה האנגלו אמריקנית ( אנליטית ) והפילוסופיה הקונטיננטלית ( בעיקר הגרמנית והצרפתית . ( שני הוגים שהשפיעו מאוד על התפתחות זו , כל אחד במחוז נפרד , הם לודביג ויטגנשטיין , שנחשב לפילוסוף המרכזי של פילוסופיית השפה האנגלו אמריקנית ( אף שהיה אוסטרי במקורו , ( ומישל פוקו , שנחשב לאחד ממחוללי המחשבה הפוסט

צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר