|
|
עמוד:10
שהסיבות למשבר טמונות בהנחות תרבותיות עמוקות . על פי הנחות אלה המשבר הסביבתי איננו רק משבר מדעי טכנולוגי , אלא בעיקר משבר תודעתי תרבותי והדרך שבה אנו מבינים את הטבע מכתיבה את הדרך שבה אנו מתנהגים עם הטבע . שינוי חברתי מחייב לפיכך את שינוי המטאפורות שדרכן אנו מבינים ומארגנים את חיינו , כי המטאפורות הנוכחיות הן אלה התורמות להרס הסביבתי שמסכן את עתידנו עלי אדמות , והן חייבות להשתנות . אולם מול הקריאות להשתחרר מהמטאפורות המודרניות של פיתוח וניצול , בוחר שאמה בדרך אחרת . כהיסטוריון של תרבות , שאמה הוא עד לתהליך פוליטי שבו קולות מסוימים בתוך התרבות מתחזקים ומשתיקים את הקולות האחרים . תרבות רב גוונית מתכווצת בתודעה לתרבות חד גוונית . היסטוריה מלאת מתחים וסיפורים מתנגשים מצטמצמת לקול אחיד ודומיננטי , קול שמדבר בשם התרבות כולה . בין השאר מוטל על ההיסטוריון התפקיד לשקם את הקולות הנחלשים ולהשמיע את סיפוריהם , שכן זוהי הדרך שבה מתמודדת התרבות עם ההשתקה . שינוי תרבותי וחברתי לא יכול לבוא מבחוץ . על מנת שלשינוי תהיה אחיזה בציבור , הוא חייב להתחולל בידי כוחות תרבותיים שכבר קיימים , כוחות שפועלים בשקט לצד הקול המשתיק ; הוא חייב להתחולל על ידי הכוחות הפנימיים של התרבות . שאמה משקיע מאמץ רב , ספרו מכיל יותר מ 600 עמודים , כדי לחשוף “ שפה שנייה” של התרבות המערבית ביחס לטבע , ולהציעה כקול נגדי . שחרורם של הקולות הנשכחים הוא צעד חשוב לא פחות מאשר מאבק על שיקום נחלים , לדוגמה , על מנת לשנות את המציאות הסביבתית . אני בטוח ששאמה , היסטוריון יהודי דגול שמשתתף , באקדמיה ומחוצה לה , בפולמוס על הציונות ומשמעותה , יזהה את האסטרטגיה שלו כיצד להתמודד עם הכשלים של התרבות , בספרה של עדנה גורני . רוח רעה השתלטה על הסיפורת הציונית , וכמו ששאמה מתאר את השתלטות הסיפורת המערבית של הטבע על התודעה , גם כאן , ההיסטוריה הציונית הופכת בתודעה הציבורית להיות חד גוונית
|
|