מבוא

עמוד:12

היצירה למעשה הלאומי יש משום המשך הן של מסורת תרבותית התופסת את הספרות העברית החדשה כמי שנולדה מתוך המהפכה הלאומית וכמי שמכוונת אליה , בגלוי או במובלע , והן של הבנה היסטורית המתארת את התכוננותן של תמורות לאומיות , גם אלו שחוללה ההשכלה וגם אלו שחוללה התנועה הציונית , בתוך המרחב הספרותי . בכמה מן היצירות הארס פואטיות שראו אור החל מסוף שנות השלושים , כגון אורח נטה ללון , מעשה היצירה הוא מעשה ההחייאה והשחזור של עיר המולדת האבודה ; באחרות , כגון , "הסימן" "המכתב" ועיר ומלואה , הכתיבה היא סימן ומצבה לעולם המסורת הישן , שהלך ונעלם עד להשמדתו הגמורה . בכמה מן היצירות הללו מעשה הכתיבה הוא גם מעשה גילומו של השבר , והוא מייצג מחשבה היסטוריוסופית העומדת בבסיס התחבטותו של האמן סביב אי יכולתו לאחד ולמזג את זהותו הלאומית הישנה עם הזהות הלאומית החדשה ההולכת ונבנית בארץ ישראל . אורח נטה ללון , לדוגמה , מעמיד במרכזו את המאמץ היצירתי לאיחוי הזהות הלאומית ואת כשלונו ; "המכתב" מתאר את נסיגתו של המספר , דרך הכניסה לעולמה של היצירה , מן ההוויה הלאומית החדשה בארץ ישראל אל העולם הישן שאיננו עוד ; ואילו "הסימן" מציע ניחומים והמשכיות . בסיפור "עידו , "ועינם התמה הלאומית נדרשת לסוגיה חדשה . הסיפור מעלה את שאלת הקרבה בין מעשה היצירה הספרותי למעשה היצירה הלאומי ובוחן דרך כך את מעשה ךמיונה של לאומיות חדשה . ךמיון זה נתפס , בעת ובעונה אחת , גם כהעתקה אותנטית של העבר הארכאי לתוך ההווה וגם כמעשה זיוף , כהמצאת יש מאין , המתחזה לייצוגו של הישן בחדש . אם כן , העיסוק במעשה היצירה בזיקתו ללאומיות מייצג מחשבה מוכללת , פואטית , היסטוריוסופית , פוליטית , אולם בה בעת הוא מייצג גם התחבטות , משבר והתמודדות אישיים . בתקופה של מהפכה גדולה כל כך בזהות הלאומית , ובכלל זה שינוי עמוק כל כך בערכים , בחברה , בתרבות , בשפה ובמרחב הגיאוגרפי , שאלות האמן בדבר אמנותו ובדבר זהותו הלאומית מוטענות במטען רגשי עצום . קשה להשיג מה פירוש הדבר עבור אדם צעיר שהתנתק ממשפחתו , מעירו , משפתו המדוברת ומהחברה שבה התעצב , על תרבותה ומסורותיה , וחי לבדו בארץ חדשה - מה פירוש הדבר בשבילו לכתוב , ומה פירוש הדבר עבור ארם מבוגר , הרואה את הירידה וההתפוררות של עולמו החברתי והתרבותי הישן ,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא