|
|
עמוד:12
לביתו , בין איש ואישה לנחלתם . הינתקות הילדים מביתם הייתה אחד הרגעים המרגשים , המצולמים והמתוקשרים ביותר בסיקור אירועי ההינתקות . בשיח הנואמים והנפרדים מיישוביהם , עלה לפתע מן העבר סיפורו של כפר עציון או של גוש עציון כולו ; הדוברים הצהירו ונשבעו בסגנונות שונים : 'כפי שחברי כפר עציון גורשו וגלו מביתם , אך המשיכו לצפות , לקוות ולהתפלל , ובסופו של דבר חזרו הביתה - כך גם אנו עוד נשוב אל חבלי ארץ אלה , שהם שלנו ' ! קל להצביע על הניגודים שבין מקרה כפר עציון לבין פינוי יישובי חבל עזה וצפון השומרון . כפר עציון נפל בקרב עם האויב , ורוב חבריו הבוגרים מצאו את מותם במלחמה במקום , ואילו יישובי ההינתקות של 2005 יצאו , פונו או גורשו מבתיהם - לפי הרטוריקה שבה יבחר הדובר - בפקודת ממשלת ישראל , על ידי כוחות הביטחון הישראליים . מנגד , יש בין תושביו היהודים של גוש קטיף מי שחיו במקום כשלושים שנה , שנולדו , בגרו והקימו משפחות משלהם במקום , בעוד כפר עציון , הוותיק ביישובי גוש עציון , ישב על אדמתו מ 1943 עד , 1948 חמש שנים בלבד . על אף הבדלים אלה ואחרים , מספק סופו הטוב של סיפור כפר עציון , בשיבת בניו ובנותיו לאדמתם ובבניית ביתם מחדש אחרי מלחמת ששת הימים , מעין תבנית לתפילה , לתקווה , לסיום מיטיב של הסיפור הנפרש לעינינו בהווה . וכך , לפנינו דוגמה אקטואלית הממחישה איך משחק העבר ב'מחבואים' עם ההווה . כניסתו של כפר עציון לשיח של ימים אלה מדגימה כיצד פרשיות עלומות מגיחות ממסתרי ההיסטוריה לפי הצורך של הפוליטיקה בהווה , אולם בימים שבהם התחלתי את המסע עם 'ילדי כפר עציון' היה מיתוס כפר עציון בתרדמה , ומעשה שהיה כך היה . הסיפור שטרם סופר באחד הימים בשנת 2003 קיבלתי במשרדי , באוניברסיטה העברית בירושלים , שיחת טלפון מפתיעה . הדוברת הייתה יונה ברמן , עורכת עמודים - כתב העת של תנועת הקיבוץ הדתי . בדיבור בטוח ובקול נעים הציגה עצמה כאחת מ'ילדי כפר , 'עציון אשר באחרונה יצאו לטיול שורשים בפולין , שמטרתו העיקרית הייתה ביקור בעיירות ובמקומות ההכשרה שמהם הגיעו הוריהם ארצה . במהלך טיול זה נפתחו הלבבות , ובשעות הארוכות שבילו יחדיו בנסיעות ובטיסות ,
|
|