יצחק זמיר הקדמה: אחריות ציבורית

עמוד:10

השורה ידע שעליו לשאת באחריות כלפי הציבור . אנשי ציבור שנתגלו בקלונם מאסו בעצמם ולעתים גם בחייהם . הבושה היתה גם מצפן . אבל הזמנים השתנו . כיום מקובל לומר כי הבושה אבדה . בעבור אנשי ציבור רבים המשרה הציבורית אינה שליחות אלא מקום עבודה , ומכל מקום , הם נתפסים כמי שדואגים קודם כל לעצמם באמצעות טובות הנאה והתקדמות אל משרה נחשקת יותר . פעם אחר פעם נחשף איש ציבור , ולא אחת מן הצמרת הבכירה , המתכחש לאחריותו בגין התנהגות פסולה , לעתים במסגרת החוק ולעתים בניגוד לחוק . מצב זה משליך באופן ישיר וממשי על מעמדם הציבורי של אנשי ציבור , בעיקר אלה הנבחרים . סקרי דעת קהל מצביעים באופן מתמשך ועקבי על כך שמבחינת היוקרה והאמון נמצאים חברי הכנסת בתחתית סולם העיסוקים המועדפים . זאת לא בשל העמדות שהם מייצגים , אלא בשל התנהגותם בעת מילוי תפקידם , ודי בכך שמדובר במעטים בלבד . מעטים אכלו בוסר ושיני הרבים תקהינה . התוצאה היא שהתנהגות פסולה במילוי תפקיד יוצרת פער וניכור בין הציבור הרחב לבין נבחריו . המוצא מן המצב הקיים טמון בחיזוק המודעות הציבורית בכל הנוגע לחשיבות ההתנהגות הראויה של אנשי ציבור . התנהגותו של איש ציבור נבחנת בשלושה מעגלים . הראשון בהם הוא מעגל החוק . עקרון הנאמנות הציבורית אומר שכל סמכויותיו של איש הציבור מוקנות לו מן החוק , והן נתונות לו רק בגבולות החוק . אסור לו לחרוג במילוי תפקידו מגבולות אלה , אפילו כאשר כוונתו לשרת את טובת הציבור , ואפילו כשהוא משוכנע כי סטיה מן החוק אכן תמלא אחר מטרה זו . החוק לא הסמיך אותו ואינו מרשה לו לשקול אם בנסיבות מסוימות מותר או רצוי לפעול בניגוד אליו . הסטיה מן החוק , אפילו אם יש בה תועלת בזמן מסוים או במקום מסוים , היא מסוכנת : האפשרות שאיש ציבור יחליט על פי שיקול דעתו אם ומתי לסטות מן החוק מסכנת את הסדר החברתי , את זכויות האדם , ומעבר לכך את עצם המשטר הדמוקרטי . לכן , בחשבון ארוך , נזקה עולה על תועלתה . המסקנה הברורה היא , שאם החוק אינו משרת את טובת הציבור , בדרך כלל או בנסיבות מסוימות , יש מקום לפעול לשינויו באמצעות המחוקק , אולם אסור לאיש ציבור , בשום מקרה , לעשות דין לעצמו . זהו מבחן החוקיות . 4 ראו לדוגמה ; דין וחשבון ועדת החקירה לעניין שיטות החקירה של שירות הביטחון הכללי בנושא פעילות חבלנית עוינת ( ועדת לנדוי ) ( ירושלים : . ( 1987 בפני הוועדה הועלתה טענה כי שב"כ עושה עבודת קודש של הצלת חיים , בכלל זה בחקירת חשודים בפעילות חבלנית , ולכן יש להרשות לו לפעול גם בניגוד לחוק . הוועדה דחתה טענה זאת . היא אמרה ( בעמ' : ( 34 " צמרת השירות נכשלה בכך שלא הבינה ששום עשיה ביטחונית , חשובה ככל שתהיה , איננה יכולה להעמיד את עושיה מעל . "לחוק הוועדה הוסיפה שאם מתעורר צורך בכך הדרך פתוחה לבקש תיקון החוק .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא