|
|
עמוד:13
הקדומה ביותר למיסטיקה יהודית . לאישוש קריאתו הוא מסתמך על ספרות ההיכלות ועל השימוש בביטוי 'פרדס' באיגרתו השנייה של 5 פאולוס אל הקורינתיים . הוא יוצא נגד הרציונליזם , כביכול , שמפגינים חוקרים בני זמנו : הפרשנים המודרניים של הסיפור המפורסם הזה , שבבירור מתייחס לסכנה אמיתית בתהליך העלייה לפרדס , מרחיקים לכת ביותר ובעצם אינם רציונאליים כשהם מתעקשים לשמור בכל מחיר על המאפיינים המהותיים לרציונאליזם ... עובדה היא שיורדי המרכבה המאוחרים גילו הבנה נכונה ושלמה של משמעות הסיפור , ואופן הקריאה שלהם משמש הוכחה ניצחת לכך שמסורת המיסטיקה והתיאוסופיה התנאית נשמרה אצלם בכל חיוניותה , אף כי אפשר שפרטים אחדים מקורם בתקופה מאוחרת יותר . ( שלום , 52 : 1967 ( תרגום והדגשה שלי - נ"ב » פרשנותו של שלום התוותה דרך לרבים מהחוקרים האחרונים , ובוודאי לתלמידיו המבקשים כמוהו אחר הסימנים הראשונים למיסטיקה 6 היהודית הקדומה . אך השאלה היא , כמובן , האם באמת יכולה הברייתא לשמש עדות לקיומה של מיסטיקה יהודית בתקופה התנאית . את נקודת המחלוקת בין שלום ומתנגדיו ניתן למקד בשאלה הבאה : האם הברייתא היא גילוי אחד , תמציתי ( מגלה טפח ומסתיר טפחיים ) של מערכת שלמה של אמונות והתנסויות מיסטיות שהיתה קיימת בסתר כבר בתקופה התנאית , ואשר זכתה לביטוי מפורש וגלוי בספרות ההיכלות , או שמא ספרות ההיכלות נטלה את סיפור הארבעה שנכנסו לפרדס ( בגרסת התלמוד הבבלי ) כדי לפרש ולפתח אותו על פי אמונותיה ותפיסותיה . אפשרות אחרת להסבר המחלוקת על משמעות הברייתא וטיבה תלויה במקורות שבהם היא מופיעה ובהבדלים ביניהם . לברייתא יש שני נוסחים עיקריים - נוסח ארץ ישראל ( התוספתא בשתי גרסותיה והתלמוד הירושלמי ) ונוסח בבל . השוני המהותי בין הנוסחים מתבטא בתפקידו של רבי עקיבא במסורת :
|
|