|
|
עמוד:9
קדים בידו מכל האומות , מיוסד בזכרון אמונה שבקדמת הימים אמנם הכריז על ה' כעל מלכו האחד , ללא אמצעי , של העם . אם זכרו של מעשר . זה — המת לבש בהכרח לבוש מיתי — צמח מתוך מציאותו ההיסטורית , או אם אינו אלא יליר דמיון מאוחר , יציר תיאולוגי מלאכותי , חשיבות מכרעת לדבר לגבי בעייתנו ! שכן רק אם היסטורי הוא הזכר , ניתן לגזור ממנו את הציפייה כבר בגילוייה הקדומים ביותר . אך הכרזת מלכותו הנצחית של ה' על עמו וכל המסתעף ממנה אין לראותה על פני מישור ידתי' גרידא ; היא תופסת בכל עצם קיומו הלאומי של העם . הבעיה מופקעת מכלל תולדות הדת ונכנסת בתחום תולדות העם . אותה תיזה , שנפסלה בשעתה בשל ניסוחה הקדם ביקורתי שהופרך , שהיא 'מונעת / כביכול , 'את הבנת תולדותיו הלאומיות של ישראל , לאשורן' — התיזה שאמנם קיימת היתר . בישראל מגמת תיאוקראטיר . ללא אמצעי , ^ מן ההכרח שנעז לחדש אותה ולהעמידה על יסוד החקירה הביקורתית . ובשתיים תיבחן אמיתותה : אם התחשבותה במקראות הקדם מלכותיים בעלי המגמה התיאוקראטית הבלתי אמצעית כהיסטוריה ממשית , על קביעת העתים שלה הסותרת את הדעה הרווחת ועל הפירושים הסוטים אף הם תכופות ממנה' מיוסדת מבחינה בלשנית ; ואם על ידי התחשבות זו , במקום שהיא יוצאת לשחזור היסטורי , שבהם תסתייע בעל כורחה בהשערות שיש להן על מה שיסמכו , נזכה לתמונה היסטורית אפשרית הצידוק המדעי בשביל תקופה בתולדות ישראל , שנתרוקנה למדי מימי ולהאוזן . לדיון בתקופה זאת , הפותח בספר שופטים וממשיך בפרשיות היסטוריות של התורה וגם של ספר יהושע , מוקדש הכרך הראשון . במשבר המסיים אותה תקופה דן הכרך השני בראשיתו , בהישענו על ספרי שמואל , כרך זה בא להבהיר , כיצד רעיון הנציב האנושי של האל מצטלב עם אותה מגמה פרימיטיבית תי אוקראטית ומשנה דמותה — כששניהם גם יחד הם מנכסיו המשותפים של , Caspari , Der Herr ist Konig 1 בי «( 1928 ) 1 110 , Christentum und Wissenschaft 23 'ny ואילך . , NKZ , Der Theokrat , nKDOsp 2 כרך מו , ( 1935 ) עמ' , 195 משיג על המושג 'הסתום' של 'ממלא מקום לאלוהים' שאני נזקק לו , כביכול ו האמת היא שאין אני משתמש במונח זה לעולם , אלא אם כן אני מביא ( עמ' 77 ועמ' ( 79 מדברי זולתי , ואף זה לא ביחס לישראל . המונח 'נציב' מן הסתם אינו סתום כלל ( והשוזה אצל קאספארי עצמו , שם , עמ' . ( 196 נציב מושל באחד ממחוזותיה של ממלכה ואחראי הוא לחלוטין לפני ריבונו לנהוג על פי הוראותיו , ואילו סמכותו כלפי נתיניו היא מוגבלת , באשר זכות ערעור להם אל המלך ( תוספת למהד' ב . (
|
|