הקדמה ורקע תיאורטי

עמוד:8

מהתחושה שביסוד הדרך הטיפולית המיוחדת מונחת אינטואיציה חינוכית שאותה , כנראה , קשה לרכוש באקדמיה . במשך שנותיי בהכשרת מורים לחינוך המיוחד והמשלב במכללת ״דוד ילין״ בירושלים ובהוראת תלמידים בעלי צרכים מיוחדים לא זכיתי להכיר את מודי ואת דרך עבודתו . הכרנו לפני זמן לא רב , כאשר באקראי נחשפתי לכתב היד של הספר ״בשביל זה יש אווזים״ . קראתי ונכבשתי בקסם : קסם הפשטות והישירות , קסם האמפטיה המרוסנת , קסם התקווה המודעת לקשיים שאינה יוצרת מקסם שווא . הדרך הספרותית שבה מתוארים המפגשים בספר דומה ל ״דיאלוגים הסוקרטיים״ הידועים של אפלטון . הדיאלוגים בנויים בצורה של שאלות ותשובות . זהו שיח מתמשך , ששפתו פשוטה , מובנת לכל ומזמינה גם את הקורא שאינו בקיא בתחום להתוודע לעולמם של הנערים ליקויי הלמידה . בדיאלוגים אלו , בדומה לסוקרטס , המורה הוא האיש השואל את השאלות , אך בניגוד לסוקרטס אין בכוונתו לבלבל את התלמיד ולהביאו לידי סתירה , אלא להעביר רעיון המהווה למעשה התחלה של דרך חדשה המאפשרת יציאה מהמבוך אל התקווה . הקדמה זו נועדה לחשוף בפני הקורא הבלתי מיומן את הרקע התיאורטיאקדמי לטקסט . מעבר לכך אוסיף תובנות שנוצרו בדיעבד , לאחר קריאת החומר , שעומתו עם המציאות העולה מהדיאלוגים . ההגדרה ללקויות למידה עברה שינויים רבים במדינת ישראל . תחילתה בחוזר מנכ״ל משנת . 1976 הגדרה זו המליצה להעביר לכיתות נפרדות את התלמידים שארבעת המאפיינים שלהלן מתקיימים בהם . מדובר בתלמידים : ״המתקשים להשתלב במסגרת לימודים רגילה בגלל קצב איטי של הלמידה , בעלי ליקויים בריכוז וקשב , ליקויים בקואורדינציה מוטורית ובכושר האינטגרציה הבין חושית״ . הגדרת ראשונית זו , למרות כוונותיה הטובות , גרמה עוול לתלמידים מסוימים , כיוון שלא הבחינה בין תלמידים עם לקויות למידה לבין תלמידים אחרים בעלי צרכים מיוחדים ( כגון תלמידים הלוקים בפיגור שכלי , ( וצרפה אותם יחדיו .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא