|
|
עמוד:11
פתח דבר פנומנולוגיה של האל המחייב את העולם כפי שהוא מופיע במקרא ובמסורות חכמים מאוחרות יותר , המנוסחת באופן מיתי ומציעה אוריינטציה פסיכולוגית , תוכל להיות בעלת ערך רב עבור אותם התיאיסטים , האתיאיסטים והאגנוסטים המטפחים ערכים הומניים . מאחר שניתן לקבל את הפנומנולוגיה כשיר פסיכולוגי או כהשתקפות של מציאות אונטולוגית מסוימת , ייתכן שהיא תוכל לשרת כבסיס לאמונה שיוכלו להחזיק בה במשותף הומניסטים מכל הסוגים . ( עמ' ( 177 דברים אלה , שבהם מסיים יוחנן מופס ספר זה , הם התשתית שממנה צמחו מכלול רעיונותיו . עיסוק מרכזי של יוחנן מופס , כמורה וכחוקר גם יחד , הוא לימוד מערכת היחסים בין הציוויליזציה של המזרח הקדום לבין המקרא העברי . בייחוד , מוקדי העניין שלו הנם שני שלבים של תרבויות אלה הקשורים זה בזה : חוקים והעדים מיתיים על האלים האנתרופומורפיים שלהם . ספריו הקודמים , Studies in the Aramaic Legal Papyri f rom Elephantine ( 1969 ) ואהבה ושמחה : חוק , לשון ודת במקרא ובספרות חז '' ל , 2002 ) פורסם במקור באנגלית ב , ( 1992 הוקדשו להארת ההמשכיות בטרמינולוגיה המשפטית במזרח הקדום , מן המשפט המסופוטמי ועד לתלמוד . שיטת הניתוח הייתה פילולוגית פסיכולוגית . באמצעות הניתוח הפילולוגי של מושגי מפתח , מופס הגדיר את הפסיכולוגיה העומדת מאחורי סוגי עסקאות מסוימים , כגון מכירה ומתנה . מחקריו בנוסחאות החוקים במזרח הקדום היו פרלוד הכרחי למחקרו בדת המקראית . שני חלקיו הראשונים של הספר , "האל המקראי במערכת יחסים עם עם" ו"האישיות , "האלוהית מציגים את החקירות ההיסטוריות והפנומנולוגיות של המיתוסים האנתרופומורפיים של המזרח הקדום . הם מדגישים במיוחד את דמותו של , 'ה אשר על אף שונותו מאלי מסופוטמיה באי זהותו עם
|
|