|
|
עמוד:13
על נוף מרהיב ממרומי גבעה החולשת על מפרץ ליון , והמשורר עצמו נטמן שם . 1945–ב המקום הוא אפוא קונקרטי , וגם הזמן קונקרטי : שעת צהריים חמה ביום קיץ ים–תיכוני לוהט . ואכן , האור הבוהק הוא במידה רבה גיבורו הראשי של השיר והכוח המניע שמאחוריו . אך לדידו של ואלרי , הקונקרטי בשירה , ה"נושא" שעליו מדבר השיר , אינו העיקר . זה מכשיר בלבד , כמעט סרח עודף למוזיקליות השירית הצרופה והמופשטת , שאליה יש לחתור . השיר " בית הקברות הימי" נולד , לעדותו , דווקא מתבנית צורנית ומשקלית מסוימת , שהתנגנה בראשו וביקשה לה מילים . רק בשלב האחרון , לאחר שבחן את השלכותיה הטכניות והתודעתיות של הצורה שהקנה לשירו , בחר ואלרי את התוכן הקונקרטי , שבמקרה זה יש לו , כאמור , הקשר ביוגרפי מובהק . בכך ואלרי הופך על פיו ( בין השאר בהשראת אדגר אלן פו ו"היגיון הקומפוזיציה" שלו , אך באופן מעמיק ופורה בהרבה , ולא כמעשה להכעיס ) את סדר הכתיבה המקובל לפי התפיסה הרומנטית ; דהיינו , נושא ה"מתנבע" כביכול ממעמקי הנפש , " נכפה" על המשורר בכוחה של ההשראה , ומוצא לו לבסוף באופן " ספונטני" מילים וצורה . במקומו מעדיף ואלרי , כמשורר קלאסיציסטי מובהק ( ובאותה נשימה – גם כמודרניסט מובהק , ( לבחור תחילה את התבנית השירית , כחלק מקומפוזיציה מושכלת ושקולה מראש , ורק בעקבותיה – ובהשפעתה – הוא ניגש כביכול גם אל הנושא . " אני , "חולם הוא כותב במסתו , " שאני חושף אט–אט את היצירה שלי מתוך תנאים צורניים טהורים , מחושבים יותר ויותר , תנאים מדויקים עד כדי כך שהם מציעים , או כופים כמעט , נושא מסוים , או לפחות משפחה של נושאים " . וכך תיאר ואלרי את השתלשלות הכתיבה של " בית הקברות : "הימי " מלכתחילה היתה זו לא יותר מאשר תבנית קצבית ריקה , או ממולאת בהברות חסרות פשר , שרדפה את מחשבותי במשך זמן מה . אז שמתי לב
|
|