|
|
עמוד:262
ת 0 ק ^ המוהה / המנחה תלמידים עם לקויות למידה עלולים לפתח הכוונה עצמית מוגבלת בלבד , בין השאר מפני שהם תופסים את עצמם כנעדרי שליטה על הישגיהם הלימודיים . הם מאמינים , שהם חסרי אונים ושאינם יודעים לגייס תחומי חוזק כדי לממש את הפוטנציאל שלהם . תלמידים אלו עלולים לגדול כמבוגרים שאינם לוקחים אחריות על הבחירות וההחלטות שלהם . הם עלולים להישען יתר על המידה על אחרים ולא לסנגר על עצמם . למורה יש תפקיד משולש בהקשר של סינגור . ההיבט הראשון של תפקידו הוא לשמש כמסנגר מקצועי של התלמיד מול מערכת החינוך או מול מסגרות תמיכה מחוץ לבית הספר . הוא זה המבטא את הצרכים הייחודיים של תלמידיו ודואג לכך שהמערכת תיענה להם . ההיבט השני כולל בניית תכניות לימוד והנחיה בפועל של תלמידים כיצד לסנגר על עצמם . בתכניות השונות שנסקרו לקחו המורים לרוב חלק בפיתוח התכנית ו / או בהנחייתה . אך לא די בקידום תהליך שבו התלמיד לומד להשמיע את קולו , וכאן מופיע ההיבט השלישי לפעילות המורה . על המורה לא רק להעצים את התלמיד אלא גם ליצור סביבה בית ספרית מעצימה . מורים צריכים להבהיר לעצמם את הערכים שלהם ולשקף באיזו מידה העשייה שלהם פועלת בסביבה של שייכות וקשר , מבססת אוטונומיה של התלמידים ומעמיקה את תחושת המסוגלות העצמית שלהם . אלו הם יעדים לסביבה מעצימה שהמורה יכול לקדם . לדעת ווימאיר ( Wehmeyer , 1995 ) לא די במאמצים חד צדדיים של המורה לשנות את תכנית הלימודים , לעודד סיוע של חברים או להבנות את הסביבה הלימודית . הוא טוען , שתכנית בית-ספרית יעילה לטיפוח הכוונה עצמית וסינגור עצמי חייבת לכלול התאמות לימודיות וגם התייחסות ברורה לשתי מסגרות נוספות , שבהן התלמיד חי : בית התלמיד והקהילה . התכנית צריכה לקדם הזדמנויות , שבהן 9 רק 13 הכ ^/ רת מוו 'ם ל 0 ' 0 ורו הכוונה עצמית וס'נגוה עצמי
|
|