|
|
עמוד:29
פרק 2 לומדים עם לקויות למידה איל , תלמיד כיתה י"א עם לקויות למידה , נשאל מה הוא עושה כדי לקדם את הצלחתו בבית הספר . הוא התמרמר על המורים , ש " אין להם כל רגישות והבנה ללקויות , "למידה וכשהתבקש לתאר כיצד הוא בכל אופן פונה אל המורים כדי לבקש התאמות לימודיות , הוא ענה : "אני מביא איתי את האישור ואומר למורה : אני דיסלקט ובאישור כתוב הכול . אבל אם המורה שואלת מה הבעיה , אז אני מסביר לה שקשה לי לכתוב . " איל לוקח אחריות מסוימת לקידום הצלחתו בכך שהוא פונה אל המורה ומעיד על קשייו ועל זכאותו להתאמות על בסיס הדו"ח האבחוני . אך פעולתו אינה שלמה . האחריות לתיאור קשייו הספציפיים בסביבה לימודית מסוימת , מול דרכי ההוראה והמשימות הלימודיות הנדרשות בסביבה זו , היא האחריות שלו . זהו מידע שלא יתואר ויודגם בהכרח בדו '' ח האבחוני שבידו , שהוא כללי באופיו . נוסף על כך , ניהול משא ומתן עם המורה ליישום ההתאמות גם הוא חלק מאחריותו האישית . כשהילד עדיין צעיר , ההורה לוקח על עצמו את תפקיד הסינגור של ילדו בפני הרשויות ובפני מערכת החינוך . בגיל בית הספר היסודי מצטרפות אליו המחנכת , המורה המשלבת ו / או היועצת החינוכית , בעמידה על זכויות התלמיד המתקשה . הן מיידעות את המערכת לגבי צרכיו הייחודיים ומוודאות שימומשו עבורו תנאי התאמה מערכתיים ואישיים . ככל שהתלמיד מתקדם במערכת החינוך ומשתלב בחינוך היסודי , העל יסודי והעל תיכוני , כן עוברת אליו האחריות לסינגור עצמי . הוא זה שצריך להכיר את צרכיו הייחודיים , להחליט אם ליידע אחרים לגביהם , ולשקול מתי ליידעם וכיצד . עד לאחרונה , חלק גדול מהתחיקה ומהתפיסה לגבי שירותים ללומדים עם לקויות למידה הדגישו את התפקיד של ההורה ושל המורה , אך המעיטו בתפקידו של התלמיד בתהליך קבלת ההחלטות לגבי מהלך ההתקדמות הלימודית שלו . תפקיד ההורים התבטא בנכונות שלהם לפנות לגורמים בבית הספר כדי ליידע אותם על הלקויות של ילדם , לדרוש שזכויותיו יכובדו , ולחתום על התכנית החינוכית שגובשה עבורו . התלמידים עצמם נמצאו בשולי התהליך , ונתנו לאחרים , "בעלי
|
|