|
|
עמוד:9
את הרושם החדש , בו הכול ניצב צונן זה אצל זה , אל הישן , שם ניצב היה שלם אחד , חם . הרושם השני גרוע מהראשון : כבר אז בחלקו לא היה חי בשלם , ובחלקו שכחו ; הוא פרץ מתוך הקשרו של השלם , הוא זר מה" . תועלת אביא להם , מה להם ולי , ואפילו בנו של אבא אני , בנו של בעל האחוזה הזקן " . בשאלה זו , נטולת הנחמה , מוטעמת התועלת , לא ההוויה שהאהבה היתה נענית לה . זאת הגות נוסח יוון , ואפילו , במובן אנטי אקסיסטנציאלי , נוסח ימינו : יותר מהאהבה שמוליכה לסלחנות , התועלת שהאיש מביא , היא שעשויה להוליד אהבה . "ואני מעז לדפוק על דלת המטבח , רק מרחוק , בעמידה , אני מטה אוזן , לא כך , שיוכלו להפתיעני כמי שמצותת . וכיוון שאני מטה אוזן מרחוק , איני קולט כלום , רק קול שעון רפה אני שומע , ואולי רק מרמה בלבי שאני שומע , בא אלי מימי הילדות " . ככל שמקולל האדם החושב שלא לחיות בשלם , אותו שלם בכל זאת היה בנמצא : בימי הילדות . מעיר על כך השיר על קול השעון הרפה שכתוב במלות פרוזה רגילות ביותר . דיאלקטיקת הסוד מסיימת את קינתו של מי ששולל מעצמו את מלוא כוחה של השמחה כל" . השאר מתרחש במטבח - סודם של יושביו הוא , שהם שומרים אותו בפני . יותר שאתה עומר לפני הדלת מהסס , יותר גדולה הזרות . ומה אם מישהו יפתח כעת את הדלת וישאלני דבר מה . האם לא הייתי גם אני כמי שמבקש לשמור את סודו " . העדר סימני שאלה אחרי השאלות [ המתרגם העברי "תיקן" את קפקא ושם סימני שאלה 1 כמו מעיר על בטחונו הדימוני של הזר , שהאהבה לא תכיר אותו , אלא תשאל מי הוא , ואז לא תהיה תשובה בפיו . ההשפעה העמוקה ביותר הנובעת משיר זה הכתוב בפרוזה , נעוצה במה שהסוד אמנם מבקש לשמור את הסוד , בעוד הלשון מבקשת לפרוץ את השתיקה . כלום אובד הבן האובר , או שהוא נושע ? זאת אין אנו יודעים . בין שתי מובאות נכבדות משובץ פסוק פרשני קצר , סתמי כביכול , כמעט סמוי מן העין , שמוסיף לטקסט פרט שאיננו מצוי בו : "גם כל אלה שאהב התאספו מאחורי הדלת " . משפט צדדי , אך משקלו רב . הלא הוא טוען , כי הבן האובד ידע פעם לאהוב . מתי ? כאשר היה שרוי ב"זיקת היסוד " שסימנה האהבה המובנת מאליה ? אבל הנה : "העדר סימני שאלה אחרי השאלות" ( נשים לב לתשומת לב זאת ) מעיד על כוח רימוני של זר , שהאהבה לא תכיר אותו . קראפט טוען אפוא כי השומר את סודו רואה את עצמו מחוץ לאהבה . עיוורון זה של ראייה מכנה קראפט " רימוני " , ואת מי שמחליף עיוורון בראייה - "זר " . טבעו של ה " זר" מתאפיין במשהו בפסוק פרשני נוסף : "ככל שמקולל האדם החושב שלא להיות בשלם , אותו שלם בכל זאת היה בנמצא : בימי הילדות זר" . , רואה לא רואה , אפוא , האדם החושב , המבוגר . ארם זה הוציא את עצמו מן האחרות המיתית המסומנת ב " זיקת היסור " ,
|
|