|
|
עמוד:7
מבוא בקובץ המסות שלפנינו ניתן לקורא העברי לראשונה להיוודע אל עולמו הרוחני של איש מיוחד במינו היושב בירושלים חמישים שנה בקירוב וכותב ער היום שירים ופרוזה בשפה הגרמנית , תחילה למגרה שלו , אחר כך כאחד המסאים היותר נודעים של גרמניה , עטור פרסים ספרותיים וכיבודים למיניהם . השנה זכה הן לאות הצטיינות מטעם האקדמיה במיינץ והן לפרס המסאי הגרמני המכובד . ליד בון הוקם ארכיון קראפט , ושם כל כתביו . בשביל רבים הוא מייצג עולם רוחני כמעט לא קיים עוד , עולם שבמרכזו עומדת ההכרה בצורך של ערכים . הכרה זו איננה מסתייעת באנינות של יפי נפש , אדרבה , גישתה ביקורתית מעיקרה . היא מבקשת חפיפה בין רעיון ללשון שלא תהיה אך ערובה לצידוק האסתטי של המבע הנדון , אלא גם לקיום האתי , המוסרי של כל העושה בלשון . היא איננה נאוטרלית בהערכותיה , אלא נוקטת עמדה . היא איננה סוגדת לפונקציונלי , או למה שקרוי כך , היא מבקשת את האדם כיצור מרגיש וחושב , לאמור את הרב רבדיות לא במערכת לשונית בלבד . אבל משנתו של קראפט איננה משנה סדורה , ברומה למשנת חברו , ואלטר בנימין , על כל השוני שביניהם . על הקורא להאריך רוחו ולשים לבו גם לחיווי שולי או סתמי , כביכול , כי דווקא הוא עשוי להחזיק בעיקר הטענה . הוא יצא נשכר . הוא יוודע אל פרקים בתולדות הספרות שהביקורת העברית לא טיפלה בהם - ואם יימצאו בין הקוראים שאמונים על אותם הפרקים ואף על הביקורת שהוקדשה להם בלעז , ייתקלו כאן בגישה חדשה ומקורית . בין הפרקים השונים בספר זה , דומה , כי הנושא המוכר ביותר לקורא העברי , הוא קפקא . והלא כאן אפשר להכיר במשהו את גישתו של קראפט . לא נמצא שום " גילויים " מרעישים , שום הפתעות מדהימות , שום אפקט ביקורתי , אלא חרירה שקטה לנבכים ובחינת מצבים קיומיים כמעוצבים בתבניות לשון . ניקח לדוגמא את פירושו של קראפט לקטע הקצר של קפקא : שיבה הביתה מתוך תיאורן של מאבק . הטקסט של קפקא בא להביע את צערו של אדם על שאיננו מסוגל לאהוב . התגובה העיונית נצמדת לטקסט המצוטט ומפליגה ממנו להגות עצמית , תהא זו מובלעת ככל שתהא . הנה : הבן האובד הניזון בניכר משאריות . חש חרטה בלבו ושב אל בית אבא .
|
|