|
|
עמוד:12
במונחים הלקוחים מעולם המחשבה המארכסיסטי , כגון " תשתית ובנין על" או "מאטריאליזם , "היסטורי אך השימוש בהם מיוחד במינו : אין אלה אצלו מושגים בתיאוריה של חוקיות היסטורית המוליכה מן העבר אל העתיד המהפכני , אלא אך ורק כלי ניתוח לתופעות תרבותיות וספרותיות בהווה ובעבר . אנשי אסכולת פראנקפורט דחו את מאמרו הגדול "על מוטיבים אחדים אצל בודלר" בטענה שאין המאטריאליזם שלו "דיאלקטי" די הצורך . במאמר זה ( וכן בחיבור שלפנינו ) הוא משתמש במושגים אלה בעיקר כדי להורות כיצד מעוגנת היצירה האמנותית ברוחה , בפרטיה ( וו . בנימין היה אמן הפרטים (! ובסגנונה בתקופה מסויימת על תנאיה החמריים טכניים , הכלכליים , הרוחנים וכיו" ב . יצירתו של בודלר משקפת , לדידו , את "חוויית ההלם של המשורר בכרך . "המודרני ו . בנימין ( כמוהו כאדורנו , הורקהיימר וחבריהם ) לא נשתעבד לחזון חברת העתיד נוסח האידיאולוגיה הקומוניסטית תוצרת ברית המועצות . דבריו שלו על חברת העתיד חדורים נימה משיחית מובהקת . אין לבנות על הקיים תוך הסתמכות על ה"קידמה" הטכנולוגית ( על כך ביקר מרה את הסוציאלדמוקרטיה הגרמנית ) אלא הכל חייב להשתנות מיסודו במעשה של שחרור האדם , העבודה והטבע "בקפיצת . "נמרים כך , למשל , הוא מגנה ב"בקורת הכוח" שלו את השביתה כאמצעי להטבת תנאי חייו של הפועל ; זהו מעשה ריאקציוני . הדרך לגאולה היא בשביתה מקיפה כל שתשנה ממנה ובה את מציאות העבודה שינוי גמור . בעולם החדש
|
|