|
|
עמוד:10
המרמה של רחל וכיו"ב , וגם לשליליות שבנשות המקרא זיק של זכות . כל אלה דמויות אנושיות שיש בהן גם מן הטוב וגם מן הרע . גם בספרות התלמודית והמדרשית תופסת האישה מקום חשוב . נמצא בספרות זו סיפורים על נשים טובות , כגון הסיפור על אשתו של ר' עקיבא ששלחה אותו ללמוד תורה וזיכתה אותו בכול , ועל נשים חכמות , כגון ברוריה אשתו של ר' מאיר או אמא שלום , אשתו של ר' אליעזר , שהייתה בקיאה גם בהלכה ( שבת קטז , ע"א-ע"ב ) וילטא , שהייתה מתפלמסת על נושאים הלכתיים ( חולין , קט , ע"ב . ( וכן ידועות אמהותיהם ונשותיהם של כוהנים גדולים , שבזכותן זכו אלה לכהונה הרמה כגון קמחית ( יומא מז , ע"א ) או מרתא בת בייחוס ( כתובות קד , ע"א . ( לצד סיפורים שבמרכזן דמות נשית מסוימת ידועות בספרות התלמודית גם אמרות וקביעות שעניינן כלל המין הנשי , ויש באלה משום חוות דעת וגישה אל הנשים בכלל לטובה או לרעה . חז"ל הכירו באינטליגנציה של הנשים ובכך שאין להחשיבן כפחותות מן הגברים . רבי חסדא אמר כי להן כושר שיפוט , שהוא לעתים טוב ונבון מזה של הגברים ( למשל נידה , מה , ע"ב . ( חז"ל גם מנו תכונות חיוביות בולטות בנשים כגון רחמנות , אמונה בה' ( למשל ברכות יז , ע"א ) וחוכמה : "בינה יתרה לאשה יותר מבאיש" ( נידה , מה , ע"ב . ( מאידך גיסא , נמצא בתלמוד ביקורת על שנשים "דעתן קלה , "עליהן "אשה צרעת ממארת בבית" ( יבמות סג ע"א-ע"ב ) או "אשה חמת צואה ופיה מלא דם והכל רצים אחריה" ( שבת קנב ע"א . ( וכן סיפורים על נשים רעות , שהציקו לבעליהן , כך אשתו של רב ואשתו של ר' חיא , שבקדרותיהן נמצא תמיד תבשיל אחר מזה שחשקה בו נפש הבעל ( יבמות סג ע"א . ( בימי הביניים נעשה העיסוק בנשים אחד הנושאים המרכזיים בספרות העברית . במאות השתים עשרה והשלוש עשרה רב מספרן של יצירות עבריות בספרד ובפרובנס הכתובות בפרוזה או בפרוזה מחורזת העוסקות בנשים , ואף נוצר ז'אנר ספרותי חדש , והוא הוויכוח הניטש בשבח הנשים או בגנותן . יצירות אלו דנות במידותיה הטובות של האישה ובמידותיה הרעות . ז'אנר זה , שפותח במאה השתים עשרה בספרד , נמשך בפרובנס ובאיטליה עד למאה השבע עשרה , ולוקחים בו חלק אפילו רבנים , בעיקר באיטליה . בשלושת הרבדים הספרותיים ההיסטוריים האלה משורטטת דמותן של נשים , מהן טובות שכל ומעשים ומהן נפתלות ורעות . נמצא אפוא כי השאלה , אם טובה היא האישה במקורותינו אם רעה אינה מוכרעת . ואולם
|
|