|
|
עמוד:579
הזכות לבחור את כיוונו של חינוך הילד ותכניו נתונה בדרך-כלל להורים , שכן הילד אינו מסוגל בדרך כלל לצפות מראש את תוצאות הכרעותיו ולהעריך את משמעותן , ולכן אינו יכול לבחור בחירה אמיתית . אמרנו כי הזכות נתונה להורים בדרךיכלל , שכן בשלבים מאוחרים יותר של חינוך הילד ניתן להתחשב גם בנטיותיו וברצונותיו . לכן , ההצדקה להקניית הזכות לבחור את כיוון חינוכו של הילד ולהשפיע על תוכנו להורים עומדת כל עוד הילד אינו יכול לבחור בחירה אמיתית בשל גילו הרך והיעדר בשלותו . כאשר הילד נעשה בר דעת , יש להתחשב בדעתו ובנטיותיו . היקפן של זכויות הילד הבוגר צר מזכויותיהם של המבוגרים בשל הצורך לקיים פיקוח על חינוכו . לכן מן הראוי שהחלטה על כיוון החינוך ועל בחירת התכנים של החינוך תיעשה על ידי ההורים והילד במשותף , תוך התייעצות ושכנוע . זכות המבוגר ( המקבל את החינוך ) להשפיע צל תוכני החינוך : מבוגר הזכאי לקבל חינוך , בין שמדובר בחינוך בסיסי ( שלא זכה לקבלו מעולם ) ובין שמדובר בהשכלה גבוהה , הוא בעל אינטרס ברור להשפיע על תוכני החינוך ולקבוע את כיוונו . החינוך נועד לעצב את דמותו ואת כיוונו של האדם . כאשר הזכאי לקבל את החינוך הוא אדם בוגר ובעל שיקול דעת ( גם אם הוא חסר השכלה פורמלית , ( ראוי להקנות לו , ולא לאחר , את הזכות להשפיע על תוכני החינוך . זכות ההורים להשפיע על תוכני החינוך : בהתאם לחקיקה במדינות ליברליות , האפוטרופסות של הורים על ילדיהם מטילה על ההורים חובות וזכויות . האם יש הצדקה להקנות להורים גם זכות להשפיע על חינוכו של הילד , או יש להשאיר כוח זה בידי המדינה ? ניתן לציין שתי רמות של טיעונים התומכים במתן זכויות להורים להשפיע ולכוון את חינוכו של הילד . הרמה הראשונה נעוצה באינטרס של הילד . כאמור , לילד יש אינטרס חזק לקבל חינוך הולם , ולכן הוא מחזיק גם באינטרס חזק להשפיע על תוכני החינוך הניתנים לו . אולם בהיעדר יכולת אמיתית לקבל החלטות הנוגעות בעצמו , יש לחפש גוף שיהיה ראוי להטיל עליו את החובה לקבל את ההחלטות למען הילד . בהתאם להשקפה הליברלית , מבין כל הגורמים האפשריים , משפחתו של הילד ( קרי : הוריו ) היא הגורם המתאים ביותר לשאת באחריות זו . הקשר הטבעי של אהבה ודאגה שקיים בין הורים לילדיהם מניע את ההורים לרצות בטובת 40 קליינברגר , לעיל הערה , 21 בע' 41 . 227 ראו בהקשר זה את דעת המיעוט של השופט דאגלס בפסק הדין האמריקאי הנודע : Yoder . 42 . case , supra note 13 , at p . 242 et seq ראו סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות , B . Barry Culture and Equality : An Egalitarian Critique of Multiculturalism 43 . 1962-ב"תשכ
|
|