|
|
עמוד:13
המאמר של אפרת הראל , שבוחנת את מרכיביה במערך הגיוס בימי מלחמת איראן עיראק . ההתגייסות למלחמה שפרצה כשנה וחצי לאחר הקמת הרפובליקה האסלאמית , תפסה חלק מרכזי בעיצוב הזהות האיראנית הפוסט מהפכנית . השלטון החדש , שהיה מודע למקומה של המסורת הלאומית ולעוצמת הרגשות הלאומיים , הסתייע הן במסורת הלאומית והן במסורת השיעית בהתאם לנסיבות משתנות . תעמולת המלחמה של הרפובליקה האסלאמית , כפי שמראה הראל , לא נמנעה משילוב סמלים דתיים , רטוריקה לאומית ומורשת העבר הלאומי במערך הגיוס וההסברה האיראני , חרף השלילה העקרונית של הלאומיות ובעיקר שלילת עברה המלוכני של איראן . ליאורה הנדלמן בעבור מייחדת את מאמרה לבחינת שורשי המרכיב האנטי מערבי באידיאולוגיה המהפכנית , כפי שהם משתקפים במסה עירבזרגי מכת' ) ( 'המערב ובהשפעתה המתמשכת והגורפת . המסה שנכתבה בשנות השישים על ידי הסופר והתועמלן ג'לאל אל י אחמד , נודעה לימים ככתב התביעה החריף והחשוב ביותר נגד מדיניות המודרניזציה של בית המלוכה הפהלווי ונותנות חסותו , מדינות המערב ובראשן ארצות הברית . ב , 1979 בדיוק עשור לאחר מותו , הוכר אל י אחמד כאחד ממבשרי המהפכה האסלאמית . מאז המהפכה , לא ניתן למצוא חיבור בהיסטוריוגרפיה האיראנית המודרנית , שמתעלם מתרומתו של אל י אחמד , ואינו עושה שימוש במונח , "רבזדגי'ע" שהפך זה מכבר למיתולוגיה לשונית בהקשר האיראני ומעבר לו . החלק השלישי מוקדש לסוגיות חברתיות ותרבותיות והדרכים שבאמצעותן הן מוצאות את ביטויין במרחב שבין הדת לאידיאולוגיה . מרים ניסימוב בוחנת במאמרה סוגיות חברתיות שביסוד התפיסה האיראנית אסלאמית , באמצעות דיון בכתביו של אחמד כסרווי בשאלת מקומן של הנשים בחברה ובמשפחה . כסרווי , מהמבקרים החריפים של החברה האיראנית במחצית הראשונה של המאה ה , 20 דבק בכך שפתרון המצוקות החברתיות של איראן תלוי , בין היתר , בקידום מעמד הנשים . אך עם זאת , הוא המשיך לדבוק בהשקפה המסורתית לגבי חלוקת התפקידים 'הטבעית' בין גברים לנשים , לפיה הגברים אמונים על התבונה והאינטלקט ואילו הנשים על הרגש . מאמר זה מלמד כי המצוקות החברתיות שעמם מתחבטת
|
|