|
|
עמוד:12
ופולחן , מוסר ומידות , איסור והיתר , התנהגות ראויה בין אדם למקום , בין אדם לחברו ובין אדם לעצמו . המשפט אינו שונה מדינים וממצוות אחרים בענייני חגים וקרבנות , תפילה ומאכלים אסורים , דברים שבין איש לאשה , טומאה וטהרה , שאף הם ניתנו לכל יחיד מישראל לטובתו , שילך בהם בדרך הישרה לתמימות נפשו , ואינם לתיקון הציבור , החברה והמשטר ולשמירת הסדר והשלום בתוכם . נמצא שהמשפט בתלמוד אינו כללים בענייני ריבות וסכסוכים לפני בית דין , ואף לא כללים להתנהגות ראויה כלפי הדת , השליטים או הציבור והחברה , אלא כללים לנפש טהורה ולהתנהגותו של אדם בכל זמן ובכל מקום לעצמו . וזה אחד הטעמים שיש מעט מאוד סדרי דין במשפט של התלמוד . העובדה שהמשפט הוא חלק ממערכת מצוות ודינים שהיחיד מצווה עליהם מטעמים של אמונה ודת , אין משמעותה שאין במשפט טעם וסברה ושתכליתו אינה מובנת לבני אדם . בין במצוות שבין אדם למקום ובין במצוות שבין אדם לחברו , 2 שאנו מכנים משפט , יש טעם וסברה לתועלת המקיים אותן לתיקון נפשו , ואינן לתועלת הקדוש ברוך הוא או לתועלת הדת או לתועלת החברה והציבור בלבד , או 3 לכל תועלת שאינה שכלית . כדרך שפירשו את המאמר במדרש : "רב אמר : לא ניתנו המצוות אלא לצרף את הבריות בהם , וכי מה איכפת לו לקדוש ברוך הוא מי ששוחט מן הצואר ומי ששוחט מן העורף , הוי לצרף את . "הבריות ומשום שיש במצוות טעם וסברה , יכולים חכמים להסיק אותם מדעתם מתוך היסודות והעקרונות של התורה . והן הדינים שבין אדם לחברו והן הדינים שבין אדם למקום מסורים לחכמים ואינם מסורים לכהנים וללויים , כמו שיתבאר למטה . טעמיהם של הדינים שבין אדם לחברו יתבארו למטה בפרקים הבאים , וטעמי הדינים שבין אדם למקום כבר נתבארו על ידי ראשוני הפילוסופים , רב סעדיה גאון ורבי משה בן מיימון . וכבר כתוב בספר דברים ( ד , ה-ח : ( "למדתי אתכם חקים ומשפטים ... ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו : רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ... ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה . "הזאת השכליות והסברה שיש בכל המצוות עולות גם מן המעשה המובא בתלמוד ( בבא מציעא נט ע"ב ) על מחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים בעניין טומאתו של תנור . בין הדיונים שמובאים שם אמר רבי אליעזר לחכמים : "אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח . נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ... אמרו לו : אין מביאין ראיה מן החרוב . חזר ואמר 2 ההבדל מצוי ביומא פו ע"ב ; ראש השנה יז ע"ב . 3 בראשית רבה ראש פרשה מד , בייחוד לפי פירוש רמב"ן לדברים כב , ו , והוא הפירוש השני ביפה תואר שם . ועל הפירוש הראשון שם עיין מורה נבוכים חלק ג פרק rn ועיין עליו תנחומא סוף פרשת שלח : "ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל" . 'וכו ובנוסח שבדברים רבה פרשה ו , ג : "לכל מקום שתלך המצות מלוות אותך" 4 . 'וכו ר' סעדיה גאק בספר האמונות והדעות , מאמר ג פרקים א-ב ; ורמבי'ם , מורה נבוכים חלק ג פרקים כו , לא , לח . הסברה בדיני ממונות תתבאר למטה בסעיף ג .
|
|