|
|
עמוד:9
שהייתה בעיניי דוגמה ומופת לדרך שבה כותב אוהב מעביר את אהבתו למקורות אל קהל קוראיו . מורגש היה תכף ומיד עם ראשית הקריאה בו עד כמה העניינים הנידונים בספר נלמדו , לומדו ונוסחו בדרך אישית לחלוטין שאיננה חוששת ממבט עינה הקר והמצמית של העין-האקדמית ; ובכך מצאתי יופי אמנותי וספרותי בלתי-רגיל . כמדומני שעירית הייתה הראשונה בארץ שהעזה לכתוב כך – ומאז מצא סגנון לימוד " חם " זה את דרכו אל כמה מבתי המדרש החדשים שקמו בארץ . אולי מותר אפוא לראות בה את האם הגדולה של סגנון הלימוד ה " חם " שהולך וקונה לו מקום נרחב בין מחפשי הדרך האינדיבידואלית בארץ , אלו אשר אינם מסתפקים ב " יהדות מן המוכן . " יתרונו הגדול של סגנון כתיבה זה הוא בכך שהכותב לא רק מבין את הטקסט שלפניו , אלא שהוא מתאמץ לחוש ולהגיבבאופןאישי לאמור בטקסט שלפניו . ישבכךמעיןהחייאהשלסגנוןהלימודהעתיקשלהאגדהאשרלאהושפעעדיין מהחשיבה ה " קרה " של האוניברסיטאות המערביות – ועיקר עניינו להעביר את הדברים במסננות בינת הלב ולא רק לנתחה לגזרים באמצעות המוח . ברם , יש להדגיש , חזרה זו אל העבר איננה חזרה " תמימה " לגמרי - משום שהקורא יכול להבחין בכך שעירית היא בכל זאת חניכת המערכת האקדמית , והיא אכן-כן מסתמכת בדיוניה על חשיבה אנליטית מסודרת – אלא שעל-גבי מערכת קואורדינטית ראשונית זאת היא בונה את שיחותיה הלבביות ומלאות החן האישי עם המקורות . ההתחלה היא אפוא במקח וממכר ובמעשה-רוכל של מיני סידקית – אבל פכים קטנים אלו מתבררים ומוארים ומתגלים לבסוף לקורא כמלאכת צורף מורכבת של " אבנים טובות . " פרופ' אדמיאל קוסמן הקתדרה ללימודים רבניים באוניברסיטה של פוטסדם המכון על שם אברם גייגר להכשרת רבנים , ברלין
|
|