|
|
עמוד:9
פתח דבר הספר שלפנינו עשוי להוות "אתגר" עבור הקורא הישראלי : מצוי ככל שיהא בקריאת ספרות על אודות הנציונל סוציאליזם בכלל , והשואה בפרט , אין הוא מורגל , בדרך כלל , בקריאת ספרות על אודות התנגדות לנאציזם , ככל שזו אינה עוסקת בהתנגדות וגבורה יהודית ( או בהתנגדותן המלחמתית של בנות הברית , ( אלא נוגעת דווקא להתנגדות פנים גרמנית למשטר ההיטלרי . הסיבה לכך נעוצה , מבחינה אובייקטיבית , במיעוט ההתנגדות הגרמנית הממשית למשטר בתקופת התקיימותו ; האוכלוסיה הגרמנית רובה ככולה הזדהתה עם היטלר ותמכה במשטרו , וגם היכן שההזדהות לא היתה מלאה ואף הופיעו סייגים וספקות , לא היתה ההתנגדות ל"פיהרר , " למפלגתו ולמשטרו רחבת ממדים , וממילא לא אפקטיבית . הדברים אינם אמורים כאן במי שהיו מראש מתנגדיו המובהקים של הנאציזם על פי הוויתם והתכוונותם ההשקפתית , כגון הקומוניסטים או פלגים מסויימים מקרב הסוציאל דמוקרטים , אלא באלה שלא התחנכו מראש במתנגדי הפאשיזם והגיעו לעמדתם השוללנית כלפיו מתוך התנסות ראשונית בו ומתוך הכרה הולכת , גוברת ומתגבשת בצורך להילחם נגדו . ואכן , לא היו רבים שהעזו להתנגד למשטר ולסכן את חייהם במעשה ההתנגדות — אך היו . הסיבה האחרת שהקורא הישראלי אינו חשוף , ככלל , לספרות העוסקת במתנגדים הגרמנים למשטר הנאצי , כרוכה בתווי יסוד של רצפציית הנאציזם והשואה בישראל , רצפציה שהתאפיינה לרוב בגישה מסויימת להיסטוריוזופיה של השואה , והכפפתה של זו לצרכי הנרטיב הציוני , ובתפישה מונוליטית של " הגרמנים , " תפישה שלא אפשרה דיפרנציאציה של ראיית הקולקטיב הגרמני , לא כל שכן , קבלת החריגים בו בבחינת גרמנים שאינם מתיישבים עם המפלצת הא היסטורית ויצירו האטביסטי של הרוע , כפי שאהבו , ובמידה ידועה עדיין אוהבים , לדמיין את הגרמנים בתקופה המחרידה של מה שכונה לימים , בדין , "שבר ציוויליזציוני . " וכשם שמארק אדלמן לא מצא את דרכו ( או מצאו אך בקושי ) אל תוך הנרטיב הציוני של המרד וההתקוממות ; וכשם שספרה של חנה ארנדט על משפט אייכמן נאלץ לחכות כארבעים שנה עד שתורגם לעברית משום שלא אהבו את תובנותיה אודות אייכמן ומשפטו בישראל , תוכנות שלא התיישבו עם הקונצנזוס הישראלי לגביהם — כך גם לא היה "צורך" בגרמנים שהיה בהם כדי לסמל "גרמניה אחרת" בתוככי משטר האימים של הנאציזם .
|
|