|
|
עמוד:10
תופסים משהו על ידי החושים , אנו סבילים . מושגי התפיסה — מקורם הוא נפש אחרת , שכן נפסלו כל החלופות , ונפש זו הנה פעילה . לראיה — אנו יכולים לגרום להתקיימותם של מושגים בנפש שלנו . לבסוף , כדי להוכיח שסיבת המושגים היא האל ( ולא , למשל , נפשות אחרות , ( ברקלי פונה לסדר , להרמוניה , לשלמות וליפי הטבע , שרק יש ( being ) מושלם ביכולתו , בידיעותיו ובטובו — דהיינו יש אלוהי — יכול להיות סיבתם . הנושא השני , אשר לו מוקדשת ההקדמה בספר , הוא הביקורת של ברקלי על תורת ההפשטה של לוק ( שמקורה באריסטו ) והתורה שהוא מציע במקומה . לפי לוק , ש ? ם כללי , למשל " כלב , " מורה על מושג כללי — ? ל ??? ת — המכיל את התכונות המהותיות לכלבים ורק אותן . כתגובה לכך ברקלי טוען שמושג כזה , שאינו ספציפי לגמרי ( שכן הוא אינו מחויב , למשל , לצבע מסוים : יש הרי כלבים בצבעים שונים , ( הנו בלתי–אפשרי . איננו יכולים להעלות בעיני רוחנו כלב שאינו בעל צבע מסוים . ההסבר החלופי של ברקלי לאופן תפקודם של מונחים כלליים הוא נומינליסטי : אמנם יש לנו רק מושגים פרטיים ( למשל , מושג של כלב זה או אחר , בעל צבע מסוים , אורך זנב מסוים וכו , ' תכונות שאינן נחלתם של כל הכלבים , ( אך מושג פרטי יכול לייצג — בדיבור ובמחשבה — את שאר הישים מאותו הסוג ( שעליהם חל השם הכללי . ( כך , למשל , כאשר משתמשים במונח " כלב , " עולה בעיני רוחנו כלב מסוים , המוגדר לגמרי מבחינת תכונותיו , והוא מאפשר לנו לדבר על כלל הכלבים , גם אלה הנבדלים ממנו בתכונות בלתי–מהותיות ( צבע , אורך הזנב וכו . ( ' הנושא השלישי הוא הפער הגדול הקיים , לפחות לכאורה , בין האי–מטריאליזם והשכל הישר ; את הפער הזה ביקש ברקלי , אשר ראה עצמו כדובר השכל הישר , להכחיש . לפי השכל הישר , יש מציאות יחידה , אובייקטיבית , שאנשים שונים תופסים אותה ,
|
|