|
|
עמוד:9
( שולחנות , עצים וכו , ( ' קיימים רק בנפש . ב ) עצמים ואיכויות חושיות , ( sensible ) כלומר כאלה שאנו תופסים בעזרת החושים , חייבים להיות נתפסים : ( perceived ) עצם בלתי–נתפס הוא בבחינת תרתי דסתרי , כפי שמראה ניסוי המחשבה הבא : אם ננסה להעלות בעיני רוחנו עצם בלתי–נתפס ( למשל , עץ שאף אחד אינו רואה , ( ניווכח לדעת שעצם הניסיון מסכל את האפשרות שניסינו לדמיין ; מכיוון שהעלינו בדעתנו את העצם , ממילא הוא כבר אינו עצם בלתי נתפס ( במובן הרחב . ( ג ) המטריאליזם ( אם נניח שהוא אינו סתירתי או חסר–פשר ) מוביל לספקנות : מכיוון שאיננו תופסים ישירות עצמים חיצוניים חומריים ( אלא רק מושגים , ( ואין לנו דרך להשוות את המושגים שלנו עם העצמים שהם אמורים לייצג , איננו יכולים לדעת אילו מבין מושגינו מייצגים נכוחה את העצמים החומריים החיצוניים . נגזר עלינו לחיות בתוך " מסך של תופעות" , ( veil of appearances ) בעודנו מנועים מלהכיר את העולם שמעבר להן . לעומת תפיסה זו סובר ברקלי כי אנו תופסים ישירות מושגים ( שאותם אנו יכולים להכיר , ( ואין " מעבר להם" עצמים חומריים בלתי–ניתנים להכרה . שלושה נושאים חשובים נוספים נידונים בספר ( אם כי במובלע . ( הראשון הוא האל , שברקלי גוזר טיעון לקיומו מהאי–מטריאליזם . לדידו , המושגים ( האידיאות ) שלנו פסיביים , חסרי–כוח סיבתי . ניתן להיווכח בכך באמצעות אינטרוספקציה . מכאן שהם יכולים להיגרם רק על ידי עצם מנטלי , דהיינו הנפש , שכן אין בעולם דבר זולת מושגים ועצמים מנטליים . הנחה נוספת בטיעון זה היא שהמושגים בתודעתנו משתנים ( גם בזאת נוכחים דרך האינטרוספקציה , ( וחייבת להיות לכך סיבה . הסיבה להופעתו של מושג בתודעה אינה יכולה להיות מושג אחר , שכן מושגים הם סבילים . אמנם מושגי הדמיון נגרמים על ידינו : אנו יכולים , למשל , להעלות בעיני רוחנו דמות של כלב , אך כשאנו
|
|