|
|
עמוד:8
עצם אינו אלא היותו נתפס . מכאן האמרה המפורסמת המתמצתת את עיקרי האי–מטריאליזם : Esse is percipi ( להיות קיים הוא להיות נתפס . ( הכוונה כאן ל"תפיסה" במובן הרחב : לא רק תפיסה חושית של עצמים , אלא גם מחשבה עליהם . ברקלי הציג שלושה טיעונים בעד האי–מטריאליזם , והם מובאים גם בספרו שלושה דיאלוגים בין הילס ופילונוס , שבו הם מוצגים באופן נגיש ( ודרמטי ) יותר : א ) ביקורת על ההבחנה בין איכויות ראשוניות ושניוניות : ג'ון לוק ניסח בספרו מסה על שכל האדם ( 1690 ) הבחנה שהייתה מקובלת בקרב מדענים חשובים רבים במאות ה17-16– ( גלילאו , ניוטון , בויל ואחרים ) בין איכויות ראשוניות ושניוניות . האיכויות הראשוניות — צורה , תנועה , מסה , מיקום , מ ? צק ? ת — מוחלט ? ת ואובייקטיביות , והאיכויות השניוניות — צבע , ח ? ם , צליל , טעם וריח — תלויות בחושים וסובייקטיביות , דהיינו אינן קיימות במציאות החיצונית . בתגובה לכך הסכים ברקלי שהאיכויות השניוניות אינן מייצגות דבר במציאות החיצונית . לדידו , ח ? ם , צליל , טעם וריח תלויים אך ורק בחושינו , במצב ובמבנה שלנו . כך , למשל , עצם אדום ייראה חסר צבע בחש ? כה , ומים המורגשים כחמים אם ידנו טבלה קודם לכן במים קרים מאוד , יורגשו כקרים אם ידנו טבלה קודם לכן במים חמים . אולם ברקלי הוסיף כי טיעונים דומים י ? או שגם האיכויות הראשוניות הן יחסיות . מהירות התנועה של עצם , למשל , תלויה במהירות התנועה של הצופה , וצורתו — בזווית הראייה ובמרחקו של הצופה מהעצם . מכיוון שאי–אפשר לייחס איכויות שניוניות לעצמים חיצוניים וההבחנה בין איכויות ראשוניות ושניוניות אינה קבילה , ניתן להסיק שגם האיכויות הראשוניות אינן מייצגות דבר במציאות החיצונית . מכאן ניתן לגזור שהעצמים שמאפייניהם הם האיכויות הראשוניות והשניוניות , דהיינו העצמים המוכרים לנו
|
|