|
|
עמוד:11
מבוא ד . ספר 'בימי רומא וביזאנטיון' נועד מלכתחילה להיות חלק שני בחיבור מקיף יותר' שנתכוון לתאר בהרחבה את ההיסטוריה המדינית של עם ישראל בתקופת 'מדינתנו השנייה / ואת המשכה בראשית ימי הביניים , שעה שכלו זמנית הסיכויים לתחיית העם במולדתו . מחמת תכנון זה נתקצרה ההתחלה של הספר הזה , והוא נכנס לדון מיד בעצם העניין . ברם , כתיבת החלק הראשון של היסטוריה זו , שהיה צריך לכלול , לפי התכנית המקורית , את התקופה משיבת ציון עד לסיום מלחמת בר כוכבא , התעכבה , בזמן שהחלק השני זוכה עתה למהדורה שלישית . על כן מצאתי לנכון להקדים לחלק שני זה הסבר כללי של ההתפתחות המדינית עד לזמן שהספר הזה מתחיל לעסוק בו . העניין העיקרי בתקופה שמבוא זה דן בה , היא בעית יחסי היהודים לעולם היווני הרומאי בגלגוליו השונים . הבעיה היתה כיצד לשמור על הקיום הפיסי של העם בארצו מפני שתי סכנות מנוגדות שהיה צםוי להן : האחת —סכנת ההשמדה בידי אויביו במקרה של מלחמה , והשנייה — סכנת ההתבוללות השלמה בקרב העמים בימי שלום ; ואפשר שסכנה שנייה זו היתה חמורה יותר . אולם מכל אחת מהן היה צפוי כיליון לעם עצמו . ומצד אחר , אפילו היו מצליחים לשמור על קיום האומה , היתה קיימת בעית השמירה על צורת החיים העצמאית , אשר נוצרה בקרב עם ישראל ואשר שימשה לו כדפוס לחייו מזמן שחזר מגלות בבל . מבחינה מדינית היו השנים הראשונות אחרי שיבת ציון ( עד אחרי חנוכת הבית השני ב 519 לפני סה"נ ) כעין המשך למלכות יהודה שלפני החורבן . נסיון בית דויד בימי זרובבל לחדש את עצמאותה המדינית של יהודה מזכיר נסיונות דומים לו בימי חזקיה , יאשיהו וצדקיהו . ומשנסתיים מאמץ זה בכישלון ,
|
|