|
|
עמוד:13
על ידי המחשבה הרומנטית ( בדימוי של המוזה האלוהית הלוחשת לסופר , מאחורי אוזנו , ( אלא בעיקר ביטוי למבעו של הכלל אליו הוא משתייך . על פי תיאור זה , לכל יחיד יש רמת מודעות המצויה מעבר לאינדיבידואלי , מודעות טראנס אינדיבידואלית , אותה הוא משקע ביצירת עולם סמיוטי ייחודי , שעניינו להעביר , באמצעות סימנים , את כלל התקוות , הציפיות , וגם החרדות או הבעיות החיוניות של הקבוצה התרבותית שלו . ה"סובייקט הקולקטיבי" אליו אנו משתייכים ( ובדרך כלל אנו משתייכים ליותר מקבוצה אחת ) מציע לנו ערכים , השקפת עולם , מנהגים וסמלים , באמצעות ביטויים סמיוטיים האופייניים לו ( מובא אצל קרוס , . ( Cros , 1988 , 14-16 ; 60 השדה המחקרי מציע תפיסות שונות להגדרת מצב התודעה של " סובייקט קולקטיבי . " קלוד לוי שטראוס ( 1973 ) מבחין בין סטרוקטורות עיליות , כפי שהן מופיעות לעיני החוקר על פני השטח , ובין סטרוקטורות תשתית הקבועות בעיקר במישור הבלתי מודע . הגדרה זו מתקשרת במשנתו של לוי שטראוס ( בעקבות ירנג ) להיפותזה בדבר קיומו של "בלתי מודע קולקטיבי , " שייצוגו מתממש בסטרוקטורות הסמויות המונחות בתשתית של יצירות ספרות ; בשונה ממנו מניח לוסיאן גולדמן שלוש רמות של תודעה . לצד המונחים הפרוידיאניים הידועים "מודע" ו"תת מודע , " הוא מוסיף את המושג " א מודע " . ( non conscious ) הא מודע הוא טראנס אינדיבידואלי . להבדיל מן התת מודע הפרוידיאני , הא מודע אינו מודחק ואין צורך להתגבר על התנגדויות כדי להעלות אותו אל התודעה . הסטטוס שלו , אם לנקוט באנלוגיה פיזיולוגית , דומה לזה של מערכת העצבים או השרירים . כל מה שנחוץ הוא להאיר ולזהות אותו באמצעות הביקורת המדעית כדי להביאו לתודעתנו ( גולדמן , , 1966 מובא אצל קרוס , . ( 10 , 1988 הדברים מקבלים עוצמה מיוחדת כאשר מדובר על חזרה של סטרוקטורה שלימה . האובייקטים הנחקרים שבהם אעסוק מתייחסים זה לזה לא רק ברמה הלקסיקלית ( פסוקים , ביטויים , שגרת לשון , ( אלא גם ברמה הטיפולוגית ( דפוס סיפורי חוזר ) וברמה הרפלקטיבית ( הסיפורים מהדהדים זה לזה . ( העלילות המרכזיות - הנראטיבים שכל תרבות ייחודית מאפשרת למישהו לספרם , הם מן המרכיבים החיוניים ביותר באינטרטקסט התרבותי של כל סובייקט קולקטיבי ,
|
|