|
|
עמוד:13
וכמתקן את הסילופים , שהיהודים הכניסו בדת אברהם ובתנ"ך . תפיסה בסיסית זו הקלה על אימוץ מסורות יהודיות על ידי הקוראן , מצד אחד , ועל שינויין , מצד שני . לפי תפיסה שהייתה מקובלת למדיי במחקר , מוחמר שמע בעיקר סיפורים בעל פה מפי יהודים שונים : חלקם היו בקיאים במקורות היהדות וחלקם פחות . חלק מהסיפורים הגיעו לאוזניו מפי סוחרים שונים , שהיו לו קשרי מסחר אתם , לא מן הנמנע הוא להניח , שקצת מהשינויים שחלו במעבר המוטיבים מהיהדות הקדומה אל הקוראן מקורם בידיעות לקויות בעל פה , שהגיעו למוחמד מפי אנשים אתם בא במגע . אולם כיום ראוי לשנות במקצת הערכה זו , שכן בקרב נאמני מוחמד ומסרני הקוראן , נמצאו יודעי קרוא וכתוב בערבית , אחד מהם אף ידע עברית ואליהם נוספו כמה יהודים שהתאסלמו וידעו קריאה וכתיבה בעברית . ראוי אפוא להעריך , שמוחמד ותלמידיו שמעו מסורות בעל פה , אך בד בבד קלטו מהיהודים גם חומרים סיפוריים שהוקראו להם מן הכתובים בתרגום לערבית . שינויים אחרים בקוראן נובעים מגישתו התיאולוגית : מוחמד רצה לבסס את מעמדו כנביא , ולכן ערך השוואות סמויות ולעתים גם גלויות בינו ובין נביאי העבר הידועים , ובמסגרתן נבחנו שליחותם ויחס העם אליהם . אנלוגיות אלה נתנו תוקף לשליחותו של מוחמד , וקבעו דפוסי התנהלות של הנביא מול הציבור אליו נשלח . על פי גישה זו מתברר מדוע אין אחידות בגישתו לסיפורי המקרא : כשהסיפור המקראי לא תאם את השקפת עולמו או את התדמית , שרצה ליצור לעצמו כנביא , הוא התעלם ממנו או השמיט אירוע מחייו של נביא מסוים לפי צרכיו . כך למשל , במקורות היהודיים מסופר , שאחרי יציאתו מהתיבה השתכר נח והתבזה לעיני בניו , אבל מוחמד השמיט מוטיב זה , כיוון שלפי דיני האסלאם אסור לשתות 15 יין . מכיוון שהקוראן מרבה באנלוגיות בין מוחמד ובין הנביאים שקדמו לו , קיימת נטייה בקוראן לנקות את הנביאים מחטאים המיוחסים להם במסורת היהודית . בשינויים אלה דומה הקוראן לא במעט לספרות המדרשית , שמתקיימת בה נטייה ברורה לנקות נביאים . 13 פלסנר , 1954 עמ' . 14 . 955 ראו להלן פרק ראשון סעיף ג . . 15 ראו למשל סורה ה' 90 ; 91 ועיינו להלן פרק ב , ג . 3
|
|