|
|
עמוד:12
את המושגים שעולם הדיון הארכיטקטוני הקנה לי וניסיתי כמיטב יכולתי להגיע לתובנה לגבי המפגש הישיר , הבלתי אמצעי , התמים והאוהב עם מקומות — מה אני הווה כאן ועכשיו , במקום הזה שאני בתוכו ? אילו יחסים הוא פותח בפני ? הגילוי הראשון היה הסילוף והניכור של הפסיכולוגיה הסביבתית , שהנחת היסוד המוטעית שלה קובעת כי רווחת השוהה במקום תלויה במידת ההתאמה של המקום לסוג ה " פעילות " המתרחשת בעולם )( מקום . בהמשך אדרש בפירוט לנושא זה , אך כבר בתחילת הדרך גיליתי את השפעתה המסרסת של הפסיכולוגיה הסביבתית , ניתקתי עצמי ממנה ופניתי לפסיכולוגיה האקזיסטנציאלית / פנומנולוגיה . הפסיכולוגיה הסביבתית קיבלה עם השנים את הגושפנקה של "תקינות פוליטית , " ויצרה דיסציפלינה המעניקה פרופסורות לחבריה , ובאמצעות "שיתוף [ לכאורה ] של הציבור בתהליך התכנון , " מעניקה ליזמים ולפוליטיקאים את הלגיטימציה לפעילותם הכוחנית . האדריכלים , לעומת זאת , לא מצאו בתחום זה כל שימוש , והוא נותר עבורם בגדר אירוע חולף חסר חשיבות בתולדות הארכיטקטורה . תוך כדי האנליזה העצמית הגעתי להכרה שההנחה המוקדמת שלי כי ניכורם של מקומות נובע מאי התאמתם לאירועים האנושיים המתרחשים בהם , מוטעית מעיקרה . את הניכור יוצרים המרחב והחפצים כשלעצמם — האופן שבו הם הוצבו ועוצבו במעשה האדריכלי יוצר בינם לבין השוהים ביניהם ובתוכם יחסים של צמצום , ריחוק וסירוס . האשליה של קשר נסיבתי בין מקומות לאירועים האנושיים המתרחשים בהם , נובעת מכך שבכל המפגשים בתוך o > — cnpnxt ) b עם המרחב , חפצים , בני האדם , הצמחים ובעלי החיים — מתקיימים אותם יחסים של קבלה ונתינה , שליטה וקבלת מרות , עוצמה וחולשה , שפע וצמצום . יחסי השליטה עם החפצים והמרחב , לדוגמא , מחזקים או מאזנים את היחסים עם בני אדם אחרים החולקים אתנו עולם x מקום , אך מערכת היחסים האחת אינה הסיבה או התוצאה של השנייה . תהליך ההבנה העצמית עזר לי לא רק לפתח תיאוריה של יחסי אדם-מקום , אלא גס אפשר לי לגלות את טבעו של המקום הנכון בשבילי — מקום שהאיזון שהוא מקיים בין בקרה לעצמאות , בין הזנה לצחיחות , מאפשר לי לחיות חיים יותר מלאים . הבנת המפגש [ אני-אתה ] הישיר , התמים והטרוםהגותי עם מקומות הוא הכרחי לצורך גילוי המקום הנכון עבור יחיד , זוג או קבוצה . כדי לקיים אותו ולהבהיר את התנאים המרחביים של המקום שבו הם יכולים לממש את מלוא הפוטנציאל הקיומי שלהם , ולחיות חיים מלאים יותר , פיתחתי את התהליך [ אני-מקום . [ התהליך חושף את הרכיבים של המקום שהם משמעותיים ליחיד , לזוג או לקבוצה , ואת האיזון הייחודי של בקרה ועצמאות , והזנה וצחיחות , שיאפשר להם לחיות חיים מלאים . התהליך מבהיר את היחסים שהם מבקשים לכונן עם מקום כלשהו , כחלק ממכלול יחסיהם עם אותו עולם )( מקום — עם העצמים , בני האדם , הצמחים ובעלי החיים הכלולים בו . השאלה המרכזית שהעסיקה ומעסיקה אותי היא כיצד אנחנו חווים את נוכחותם המרחבית של מקומות וכיצד ניתן להפוך את המפגש עמם למציאותי ופורה . תרפיה של מקומות , והמודעות והתובנה ההכרחיים כשלב מקדים לכל שינוי והחלמה . האמירות בספר זה מבוססות על תובנה שרכשתי במשך השנים באנליזה עצמית ובעבודות העיצוב , הייעוץ וההוראה שבהן אני עוסק . כדי להחזיר לעצמנו את התובנה לגבי היחסים הישירים , התמימים והטרום-הגותיים עם מקומות עלינו , כדברי הוסרל " , לחזור לדברים עצמם . " במקרה שלנו , "הדבר עצמו " הוא המפגש המתרחש כאן ועכשיו עם מקום כלשהו . כדי לאייר מפגש כזה ולבחון את ההיבטים המנוכרים שלו , בחרתי במקום שבו עבדתי בשנים האחרונות - חדר 522 בקומה החמישית של בניין סגו בטכניון ( איור . ( 1 . 03 החלון הדרומי הוא אחד המשתתפים הקבועים בחדר . הוא מארח לי חברה שעות על גבי שעות , ובכל אחת מהן הוא מצמצם במשהו את חיי .
|
|