|
|
עמוד:13
פרק ראשון סוף אחד , התחלות הרבה " וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד . והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה . בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים" ( מל"א ב , י יא . ( מסיכום חסכני ויבש זה של חיים עשירים , צבעוניים ורצופי פעילות , ממיטת מותו של דוד , מקבורתו בעיר אשר כבש ובנה , נצא בספר זה למסע מרתק במקורות המקראיים המגוונים המעצבים את חייו . מדוע אנו מתחילים את המסע מסופו ? אנו עושים כן מפני שתמונת מותו של אדם עשויה ללמד רבות על מהלך חייו ועל רקמת היחסים שרקם עם אשתו ( או נשותיו , ( עם ילדיו ועם שאר הבריות שעמן בא במגע . סיפור המוות הוא מעין קיצור חיי אדם , תוכן העניינים של ספר חייו . יתרה מזאת , המוות פורץ סכרים , משחרר זרמים של יצירה ; עם המוות נטמן הגוף באדמה , אך רוח היוצרים ממריאה מעלה ובוראת לה מסורות לרוב , בין יש מיש ובין יש מאין . אמת , כבר במהלך חייו של גיבור נובטים גרעיני המסורות העוסקות בו , אך המוות הוא שמשחרר את הרוח מכוח המשיכה של הגוף . ככל שמיטשטשת תמונת האיש החי , כן מתעשר פסיפס חייו , כפי שיוצרים אותו הדורות הבאים בתבנית מאווייהם . סיפור ק יצו של דוד הוא בעצם ראשיתו של סיפור אחר — סיפור מלכות שלמה . לא במקרה ניצב סיפורנו בראש ספר מלכים , שעל פני אחד עשר פרקיו הראשונים נפרשים חיי שלמה , ולא בסיום ספר שמואל , שבו נכתבו תולדות דוד . ירידת דוד מן הבמה מכשירה את הדרך לעליית שלמה עליה 1 המלך מת , יחי המלך החדש . כיוון שאלה פני הדברים , נדרש הקורא למישנה זהירות : מות דוד עוצב על פי צרכי הדור החדש , על פי מגמותיהם של הסופרים הרושמים את חיי שלמה . ראיה ראשונה לדבר יש בפסוקים שציטטנו בראש הפרק , פסוקי החתימה החיוורים לחייו של דוד . דלות החומר זועקת וכי איש לא נתאבל על מלך ישראל , על הכובש הגדול ? וכי לא בכתה ירושלים את מייסדה , את האיש שעשאה לבירת הממלכה ? ומדוע אין מספרים לנו מילה וחצי מילה על קבורתו ? האם לא זכה לקבורה מפוארת כראוי לגיבור גדול שכמותו ? אם נשתמש לרגע במונחים אנכרוניסטיים , הרי שמות דוד וקבורתו זוכים לידיעה קצרה מעין הידיעות היבשות , האנונימיות , שמעבירות סוכנויות הידיעות אל
|
|