|
|
עמוד:10
משפטים בלבד , כשהשלישי כבר מכפיף את הנסיעה ליעדה - ארץ ישראל : חמשת ימים טלטלנו עצמנו בספינה . האור היה נאה והמים נוחים לנסיעה והספינה הלכה בנחת . עין בעין ראינו שארץ ישראל מתקרבת והולכת ואנו מתקרבים לארץ ישראל ( עגנון תש"ך , . ( 435 הופעתו של הים בתמול שלשום ובא 7 ד ixi / 7 ללון של עגנון היא סימפטומטית לתרבות הציונית . בתרבות זאת , המתפתחת לחוף הים התיכון , חוזר ומופיע סיפור קבוע המבליט עמדה של זרות לים . הביטוי העממי של עמדה זאת מסמן את הים כאתר של סכנה , שאליו יזרקו היהודים על ידי הערבים . אך הים מתפקד גם כתמונת מראה של הטריטוריה , שכן מה שחשוב בנרטיב ההגירה הציוני הוא לא הים , אלא עצם המעבר ממנו אל הטריטוריה . הטריטוריה היבשתית היא העיקרון המכונן של הלאומיות המודרנית , ולכן כל מה שמוליך אליה הוא בבחינת סיפור מעבר , ובכלל זה גם הים . באופן דומה אפשר להצביע על טריטוריות אחרות ושל אחרים , דוגמת המדבר או תחנות בגולה , כמשועבדות למטרה של הטריטוריה היבשתית של ארץ ישראל . ייצוגי הים בתרבות הציונית כנספח וכמשני עומדים בניגוד למסורת היהודית הארוכה של מתן תשומת לב לים . כזהו למשל , הביטוי "הים האחרון , " המופיע , בין השאר , בספר דברים פרק יא , : 24 "כל המקוים אשר תדרך : ? י כף ~ י רגלכם ? . ? :: בו לכם T . יהיה " . " : ? מן 1 ? המדבר - : T : והלבנון Ir ; — מן I ? הנהר : T T נהר — פרת : T t ועד — הים T — האחרון יהיה גבלכם . " הפסוק מציין תנועה מן המזרח אל המערב , כשהים הוא גבולה האחרון של היבשה , ולא כמקובל בשיח הציוני המודרני - שבו היבשה היא השלב האחרון במסע בים . זוהי תשתיתו של מסע העברים ממצרים לארץ כנען ( תוך חציית הירדן ) שכיוונו הפוך מזה שהתפתח אחר כך בשיח הציוני , ועל כן הוא מועיד לים מעמד של יעד אחרון ונחשק , ולא של שלב שיש לעבור על פניו ולהכפיפו ליעד היבשתי . תשומת לב לים ולטקסטורה הספציפית שלו ניתנת אצל יהודה הלוי בשירו "יועץ ומקים : "
|
|