|
|
עמוד:10
החובק "ילדי אזור" ו"ילדי פנימייה" חיבוק רב מורכבות ; הרחבתי את השכלתי האקדמית , מנסה להיטיב צעידתי במסלול החינוך וההוראה באמצעות התעמקות בהיסטוריה של החינוך , בתפיסות החינוך ובהתפתחות מערכת החינוך בישראל ; עמדתי בראש החוג לחינוך חברתי-קהילתי במכללת אורנים , שהיה לי הכבוד להימנות בין מייסדיו ; הובלתי עם עמיתים את מכללת אוהלו בקצרין בשבילי האקדמיזציה כראש האקדמי של המכללה . הכשרתי מורים ועודני מכשירה מחנכים ומורים למערכת החינוך בישראל . בית ספר אופירה טבע בי חותם שאינו ניתן למחיקה . השפעת הניסיון שצברתי בין כתליו מלווה אותי בסמטאות עשייתי החינוכית . לא פעם תהיתי מה נותר מימי בית ספר אופירה אצל הבאים בשעריו ! שאלה שהיא חלק משאלה כללית ועקרונית יותר - מה נשאר מאותם ימים , שני עשורים ויותר אחרי סיומו של בית הספר ? מה זוכרים תלמידיי ומה זוכרים הוריהם , החברים בקהילה ? מה הייתה השפעת בית הספר על דרכם החינוכית של חבריי לצוות ? מה חרטו בחייהם השנים שבהן לימדו בבית הספר , אם בכללי האם המשיכו לצעוד בשבילי החינוך ? מה ניתן ללמוד מניסיון משפחת בית הספר בנושאים המצויים על סדר היום הישראלי כיום ? הכאב שעטף את הניתוק מאופירה והצורך לזרום עם מציאות חדשה , שונה , דחקו את העיסוק המודע-הביקורתי בכל הקשור בעבודה החינוכית בבית הספר , לפינה נסתרת . הקשר עם חלק גדול מתלמידיי ועם הוריהם התרופף . הצוות החינוכי נפוץ לכל קצות הארץ , וכל אחד מחבריו סלל את דרכו הייחודית . עם זאת , חלק גדול ממפגשים אקראיים או מתוכננים שהיו לי עם תלמידיי , עם הוריהם ועם חבריי לצוות החינוכי הוקדש לזיכרונות מבית הספר : תמונות מעולמו צוירו לפרטי פרטים בדקדקנות , דיאלוגים מאירועים ומטקסים צוטטו בדייקנות , מחשבות על החלטות שנתקבלו ועל תהליך קבלתן עלו לדיון כאילו לא חלפו השנים . להשוואה בין בית ספר "אופירה" לבין בתי ספר אחרים היה כמעט תמיד חלק מרכזי בשיח והיא נבחנה הן מבעד למשקפי הורים והן מבעד למשקפי חברים מן הצוות החינוכי . הרעיון לתעד במחקר את סיפורו של בית הספר כפי שהוא משתקף בעיני תלמידיו , הוריהם והצוות החינוכי שלו עלה במפגש בלתי מתוכנן ועצוב , בביתה
|
|